דוקאביב 2013: המיית היונה

בפרויקט הזה נתקלתי עוד כשהיה בצילומים. ראיתי קטע קצר ממנו ושמעתי מפי הבמאית שלו בקו-פרו לפני שנתיים (כאן כתבתי על האירוע ההוא). אני זוכר בעיקר את ההרגשה שיש כאן פוטנציאל עצום. היום הגעתי לראות את הסרט הגמור. ולטעמי רוב הפוטנציאל שהיה באותו פיצ' בקו-פרו פוספס.

במרכז הפרויקט הזה עומדת אישה מרשימה ביותר. מורה ערביה בבית ספר יהודי בהוד השרון המלמדת את התלמידים היהודים את השפה הערבית, אבל יותר מכך, מנסה לקרב אותם אל התרבות הערבית, ולנסות לפקוח את עיניהם למנהגים של העם שיושב כאן ממש בתוכנו. האישה, הדיל, היא אינטלגנטית, דעתנית, וגם רגישה ויפה, והיא עומדת בפני לחצים מבחוץ, שהם הלחצים הצפויים בעניין הקונפליקט היהודי ערבי, וגם בלחצים מבית, ובהם בעיקר הדרישה של המשפחה שלה שתעזוב כבר את הכל ותתמסד כמו שכל אישה צריכה (לדעתם) – בחתונה. ופה הבעיה שלי עם הסרט הזה.

הדיל. ערבייה ישראלית. המיית היונה.

הדיל. ערבייה ישראלית. המיית היונה.

רוב הסרט הזה עובר בחיוך. זה ברור שהתלמידים אוהבים את המורה שלהם, וזה ברור שיש משהו מאוד עמוק באמונה של האישה הזו בצדקת דרכה. אבל המשברים שבהם נתקלת הדיל במהלך שנת הלימודים נפתרים בצ'יק צ'ק. מצד אחד, "המיית היונה" מעלה שאלות רציניות על זהות הערבי (והערביה) הישראלי/ת, אבל כסרט עם תסריט שמציב מכשולים בפני הגיבורה שלו זהו סרט צמר גפן. אחת התלמידות, ברגע של כעס, מקללת את המורה "ערביה מסריחה". במקום לשבת קצת על הנקודה הזו, לפתוח אותה, ואז לפתור אותה, כל העיסוק בסיטואציה אורך סצינה אחת. יאללה, לסצינה הבאה. אותו דבר בעניין בניית דגמי מסגדים. התלמידים מתבקשים לבנות דגמי מסגדים בעבודת יד, אבל להורים זה כבר יותר מדי. וגם כאן המשבר נפתר לפני שהתחיל. וכך רוב הסרט. רק עניין יום השואה ויום העצמאות מקבלים קצת יותר זמן מסך. וגם הם נפתרים מהר.

אז נכון שרוב הסרט אנחנו בעיקר לומדים להכיר, לאהוב, ולכבד את הדיל, המורה לערבית, אבל כדי לדון באמת בנושאים הרציניים שבבסיס הסרט נחוץ לפתח את הסיטואציות שעולות במהלך שנת הלימודים. ללחוץ על הכפתורים הרגשיים. אבל גנית גיתית אילוז, הבמאית, נמנעת. כאילו זה לא מנומס להפוך את הסיפור הזה למלודרמה סוחטת דמעות. אני חושב שרק כך הייתי יכול לנסות להבין לעומק את הבעיות של הערבים בישראל. אבל זה נשאר ברמת ה'נחמד'.

"המיית היונה" הוא לא סרט רע לטעמי. ממש לא. הוא מעניין ונושא עימו חיוך לכל אורכו. אבל הוא גם פוטנציאל מפוספס לדעתי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “דוקאביב 2013: המיית היונה

  1. גנית אילוז. לא גיתית…
    ———————-
    איתן לריקי: אופס. תודה. תוקן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s