דוקאביב 2013: אלנה

היה שווה. היה שווה לעבור כמה הקרנות מעייפות, יותר או פחות טובות. היה שווה כדי להגיע לסרט היפהפה והמרגש הזה, על גבול הנפלא.

מדובר בעצם בסרט קטן. סיפור אישי קורע לב על טרגדיה (שאולי לא ניתן היה למנוע). מדובר על סיפור פרטי פצפון. אבל הדרך שבה הסיפור הזה מתועל לצופה מלאה בדמיון, ברגש, ובתובנות. זהו סיפורה של פטרה קוסטה, שחקנית ובמאית ברזילאית. אחותה הגדולה היתה גם היא שחקנית. אלנה היפה, אחותה, ניסתה את מזלה בארה"ב. אבל מהר מאוד היא גילתה שקשים חייו של השחקן המתחיל. מאודישן לאודישן, מדחייה לדחייה, מצבה הנפשי הלך והדרדר, עד לסוף הטראגי (שאולי היה צפוי מראש). שנים לאחר מכן יוצאת פטרה, האחות הקטנה (10 שנים מפרידות בין האחיות), כדי להתחקות אחרי צעדי אחותה. אחרי סיפורה העצוב. אחרי מה שהוביל אותה לדרך ללא מוצא שבה היתה. אחרי מזור לכאב.

כי על זה הסרט הזה בעצם: על האמנות ככוח תרפיוטי. כסדנת טיפול פסיכולוגי. הסרט הזה הוא בעצם סשן טיפולי של פטרה קוסטה, בו היא חוקרת את כאבה, מנסה להירפא ממנו, לעבור הלאה, להפסיק לחיות את חייה תחת הצל העצום של העצב שמטיל סיפורה של אחותה האהובה.

פטרה קוסטה מספרת על אחותה, אלנה.

פטרה קוסטה מספרת על אחותה, אלנה.

הדרך שבה הסיפור מסופר מרתקת ומהפנטת. צריך לומר מראש: זה לא סרט לכל אחד. הקצב האיטי שלו עלול להרתיע רבים. רובו מורכב מוויס-אובר של פטרה, המספר על חייה וחיי אחותה, ומאין ספור חומרים ארכיוניים שצולמו בזמן אמת. אלנה היתה אמנית עוד מילדות. היא היתה מצלמת את עצמה שרה ורוקדת עוד בסלון ביתה. וכמות החומרים העומדת לרשות פטרה קוסטה עצומה, והיא משתמשת בהם בחכמה. עם שימוש חכם ורגיש במוסיקה, עם וויס אובר הכתוב ברגישות ומבוצע בטון ענייני ושקט, ועם זאת מלא רגש, סיפורה של משפחת קוסטה נפרס לעינינו, נכנס לליבנו, ומרסק את נשמתנו. החלומות הגדולים של הארץ הגדולה ארה"ב, העצב הגדול של הכשלון, הדכאון שממנו קשה או בלתי אפשרי להבריא, והכוח העצום של האמנות להוציא אותנו מכל זה.

קוסטה מובילה אותנו במתינות דרך כל תחנות חייה וחיי אחותה (וגם האמא מצטרפת, נותנת משנה תוקף לאמירות), בשילוב ריקודים ומיצג מים המוסיפים פיוט, "אלנה" הוא סרט ייחודי על סיפור פרטי הנוגע בלב אוניברסלי בצורה כובשת וייחודית. בעולם דיגיטלי כבר שכחתי כמה יפים צילומי הפילם (ההום-מוביז המשולבים בסרט נפלאים באיכותם), מלאים פיקסלים של עומק תמונה החודרים אל נשמתן של בנות משפחת קוסטה. וגם אם יש לא מעט מוסיקה בסרט, מהסוג הנוגה (והיפה), פטרה קוסטה לא שוכחת את כוחו של השקט, ויודעת מתי להוריד טון, ומתי להעלות מוסיקה.

זוהי עבודת אמנות במלוא מובן המילה. אמנות הסיפור הקולנועי. אמנות הפיכת החשיפה האישית לנחלת הכלל. אמנות השימוש בחומרים אישיים, פרטיים כדי לקרב אליך אנשים מכל העולם. אמנות היוצאת מהלב, ונכנסת את הלב. אם יש לכם סבלנות, מאוד מומלץ.

הקרנה נוספת: בשישי, 10/05

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “דוקאביב 2013: אלנה

  1. תודה רבה על ההמלצה, מנסה למצוא את הסרט
    איך הוא נקרא? יש לו אתר בIMDB?
    מצאתי רק את זה

    תודה!
    ===================
    על ה"אלנה" שקישרת אליו כתבתי כאן. הסרט שהוקרן השבוע בדוקאביב הוא זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s