דוקאביב 2013: בן דוד רחוק

עוד אחד אחרון ודי. פסטיבל דוקאביב 2013, שהיה מוצלח מאוד מבחינתי, מסתיים מחר. בימים האחרונים העליתי לפה כמה וכמה פוסטים הנוגעים לסרטים שראיתי. והיום אני אסיים עם הסרט האחרון שראיתי בפסטיבל – "בן דוד רחוק" של אלן ברלינר.

אלן ברלינר הוא במאי שאני עוקב אחריו כבר יותר מעשור. יש לו דרך לעשות סרטים על נושאים אישיים מאוד בדרך הומוריסטית וקלילה, ועם זאת מעוררת מחשבה. חותמת העשייה שלו נמצאת גם כאן, בסרטו החדש, אבל הפעם, בניגוד לחוויה שלי מכל סרטיו האחרים, הרגשתי מרוחק.

אני חושב שזו פחות עדות לאיכותו של הסרט. זה יותר מעיד עלי. על הטעם שלי. אני מסוגל לעכל יצירות פיוטיות כל עוד הן חותרות למשהו מוגדר. אני מסוגל לעכל אמנות פיגורטיבית. אני פחות מתוכנת להגיב לאמנות מופשטת. ואני חושב שהפעם אלן ברלינר חתר להפשטה.

פחות אישי, יותר פיוטי. "בן דוד רחוק"

פחות אישי, יותר פיוטי. "בן דוד רחוק"

"בן דוד רחוק" הוא תיעוד להמשיך לקרוא