מקום בתוך היער: אבות מושלמים

סרטו הקודם של דרק סיאנפרנס, "בלו ולנטיין", זכה לאהבת הביקורת העולמית, ואף הביא מועמדות לאוסקר למישל וויליאמס. זה היה סרט קטנטן וצנוע על מערכות יחסים, עם הצגות משחק מעולות, ולמרות זאת, יצאתי ממנו מסויג.

סרטו החדש של סיאנפרנס הוא כבר סיפור אחר לגמרי. כאן כבר מדובר בסרט שאפתני מאוד, הרבה יותר מקיף, הרבה יותר מושקע, והפעם, למרות שגם כאן יש מהמורות, הרבה יותר מרשים. בגדול זהו סרט על יחסי אבות ובנים. על גורלות משותפים של אבות ובנים. על חטאי אבות ובנים. וכיאה לנושא שכזה, הסקאלה של הסרט הזה היא תנ"כית, אופראית משהו.

אב ובן. ריאן גוסלינג ב"מקום בתוך היער"

אב ובן. ריאן גוסלינג ב"מקום בתוך היער"

זה מתחיל משוט פתיחה מהפנט. ריאן גוסלינג נמצא בטריילר, משחק עם סכין קפיצית. הוא נקרא לצאת החוצה. והוא אכן יוצא, משוטט ביריד מלא אנשים. המצלמה עוקבת אחריו בצילום רציף עובר בין המון אנשים המבלים ביריד. בסוף אותה הליכה מתמשכת עולה גוסלינג על אופנוע, ביחד עם עוד שני חברים, ונכנס לכדור פלדה גדול כדי לבצע את מה שידוע כ"קיר המוות", והם אכן מתחילים ללהטט עם האופנוע. עד כאן, שוט אחד ארוך, רציף, נפלא. אני מעריך שרק על דקות הפתיחה האלו נדרשו ימים ארוכים של תכנון. בימוי כל הניצבים, בימוי המצלמה, הדרכת כל האנשים הרבים איפה כל אחד צריך להיות ומה כל אחד צריך לעשות – זו עבודת בימוי מרשימה. זו עבודת בימוי גדולה מהחיים, המספקת לסרט הזה מימד מיתי, כיאה לנושא שלו.

כמה דקות לאחר מכן יגלה גוסלינג שיש לו ילד שלא ידע על קיומו, והוא ינסה לעשות שינוי בחייו ולדאוג לבנו. אבל האופי חסר המנוחה של דמותו יכתיב מעשים לא קונבנציונלים שיעלו בפגישה עם החוק. ואז, אחרי כחצי סרט, הסיפור משתנה. אחרי כחצי סרט שמלא אדרנלין, קצב, חשמל (באדיבות צילום נפלא העוקב אחרי אופנועים מהירים ודמות חסרת מנוחה שריאן גוסלינג מפליא לגלם)  – אחרי כל זה הטון משתנה. הסרט עובר לדבר על השוטר שדרכיו נתקלות עם אותו פורע חוק. וצריך לומר: מצד אחד, יש כאן מעשה "השוטר", אותו סרט מעצבן של נדב לפיד. גם שם, אחרי חצי סרט, הסיפור התהפך. הלך לדבר על אנשים אחרים לחלוטין. אבל בניגוד לסרט ההוא, כאן המעבר הרבה יותר חלק. ומצד שני, המעבר הזה, שינוי הטון הזה, קצת הורג את הסרט. וזה לא שבראדלי קופר משחק לא טוב. הוא באמת משתדל (ומאז "אופטימיות היא שם המשחק" אני לגמרי בעדו). אבל הסרט כאילו נעצר, מוריד הילוך. השוטר, במרכז הסיפור השני, הוא הרבה יותר סטאטי, הרבה פחות בתנועה. הכל הרבה יותר נינוח. כל הקצב, התנועה, המתח שהיו בחלק הראשון, הכל נרגע. אז זה לא שאין כאן דרמה, וברגעים מסוימים גם היא אפקטיבית למדי, אבל כבר חסר לי את ה'קיק' שהיה בחצי הראשון והנפלא של הסרט. אני כבר מחפש לי את ה'פיקס' שכל-כך הורגלתי אליו בחלק הראשון, ואין. אז זה לא שהסרט פתאום הופך לסרט רע ולא מעניין. ממש לא. הוא לגמרי סרט מרגש ואיכותי. אבל ירידת המתח הזו משמעותית.

אה, כן. ולקראת הסוף מגיע חלק שלישי. החלק של הבנים של. והחלק הזה הוא ירידת מתח נוספת. אבל זהו גם החלק של ההוכחה. עד עכשיו הסרט דיבר על ההתמודדות של הדמויות עם ההורים שלהם. עכשיו אלו הם הבנים שלהם. זהו גם החלק של התסריט שלוקח אותו למקומות ספרותיים יותר. מפגשי גורל כאלו יש בעיקר בספרים. והשחקנים המגלמים את הבנים המתבגרים האלו לא עומדים בסטנדרט של בראדלי קופר וריאן גוסלינג. ולמרות זאת, גם כאן יש כמה רגעים של דרמה עצומת רגשות שעברה אלי.

אז למרות שמבחינת קצב של סרט יש משהו לא אחיד ביצירה הזו, עדיין יש משהו מאוד מרשים בביצוע הקולנועי (בצילום הנפלא ובמשחק המחשמל), מאוד מידבק בשאפתנות התסריטאית, ומאוד מעניין בכל הפרויקט הזה. ולמרות שכיצירה אחת שלמה יש בה משהו פגום, עדיין יש ב"מקום בתוך היער" מספיק רגעים מרתקים, מספיק חשיבה קולנועית עמוקה כדי שאני אשאר עם הסיפור גם אם הרגשתי שלא הכל עובד בו. לטעמי "מקום בתוך היער" הוא סרט מומלץ מאוד, למרות החסרונות שבו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s