פרסי אופיר 2013: התחלה

הערב זה מתחיל. סרטים ישראלים חדשים, שרובם לא נצפו על ידי אף אחד, בוודאי לא על ידי הקהל הרחב, יועמדו לשיפוט כמה מאות מחברי האקדמיה הישראלית לקולנוע. במשך החודשיים וחצי הקרובים יוקרנו בפני חברי האקדמיה הסרטים כדי שהם יוכלו להחליט איזה סרט הם רוצים לשלוח לשיפוט האקדמיה האמריקאית לקולנוע (שכן כל עוד הסרט הזוכה הוא אוטומטית הסרט שמייצג את ישראל באוסקר, זה מה שמעניין את רוב חברי האקדמיה). ובכן, צריך לומר: לפני כמה שבועות נודע על שינוי בחוקי הפרס של האקדמיה האמריקאית: מעתה לא עוד ועדה מצומצמת הצופה בסרטים. מעתה כל חברי האקדמיה האמריקאית יכולים להצביע בכל הקטגוריות. פועל יוצא מזה: יתרון גדול לסרטים שעוברים קודם כל בפסטיבלים הגדולים. שהרי כאשר חבר אקדמיה אמריקאית מקבל לביתו ערימה של סקרינרים, הוא יבחר לכלות את זמנו הקצר מול סרט שהוא שמע/קרא עליו משהו, ואילו הם הסרטים שיש עליהם באז ביקורתי, בעיקר מפסטיבלים שזוכים לסיקור ניכר.

ומכיוון שבפסטיבל קאן השנה אין ממש סרט ישראלי מרכזי (חוץ מהסרט של ארי פולמן, שהוא יותר הפקה בינלאומית, ולא מתחרה על האופירים), המסקנה היא שהסרט שיתקבל לפסטיבל ונציה הוא זה שכנראה יזכה גם באופיר השנה.

אבל מעבר לגרוטסקה הזו, אני חייב להודות שהשנה אני עומד על קו הזינוק של הקולנוע הישראלי של 2013 פחות מרוגש משנים קודמות. בהודעות שיצאו לעיתונות לפני כחודש נכתב ש-31 סרטים עומדים לצאת השנה למירוץ לאופיר. בזמן שעבר מאז, עוד לפני שהמירוץ בכלל החל, 3 כבר נשרו: "לווייה בצהרים" המסקרן של אדם סנדרסון ("זוהי סדום", אם כי הסרט הזה אמור להיות אופרה אחרת לגמרי), "משפחה חדשה" של טלי שלום-עזר ("סרוגייט" שהיה בוסרי, אך מספיק רגיש ומעניין כדי ליצור ציפייה לפיצ'ר), ו"מבצע חמנייה" של אברהם קושניר (יוצר דתי עם כריזמה שקטה ואפקטיבית, אם כי, בניגוד לשני האחרים, אין לו סיכוי של ממש, לפחות לא לפני שראיתי את הסרט).

אם כך, אנו עומדים עם 28 סרטים על קו הזינוק (ואני מניח שעוד אחד או שניים ינשרו בדרך). מתוכם כמה בולטים, אבל גם הם כרגע בסימן שאלה מבחינתי.

היציג מכולם הוא להמשיך לקרוא