סביונים: סתם סרט

בעיקרון הייתי צריך להעלות את הפוסט הזה עם עליית הסרט הזה בשבוע שעבר, אבל היו לי דברים יותר חשובים לעשות. היה את הדוקאביב, ואת הקרנת האקדמיה הראשונה. ובאמצע ראיתי גם את "המקום בתוך היער" שהרשים אותי הרבה יותר מאשר הסרט הצרפתי הזניח הזה. אבל עכשיו קצת נרגע. אז הנה כ-500  מילים על סרט סתמי.

———————————————————————-

והנה מגיע עוד אחד. עוד סרט צרפתי אחד כזה, שהמפיצים חושבים שרק בגלל שהוא צרפתי אוטומטית הוא ייתפס כ'איכותי'. שכל אלו שסולדים מסרטי אקשן אמריקאים אוטומטית ירוצו לראות אותו. אבל בעצם מדובר בסרט שמישהו מצא וזרק על המסך מתוך מחשבה שכמה שמות גדולים וילדה אחת חמודה יעשו את העבודה. אבל, סקופ: לא כל הסרטים הצרפתים טובים. גם לא אלו שיש בהם שחקנים מוכרים.

והאמת, אולי אני מחמיר עם הסרט הזה. אין בו שום דבר רע במיוחד. שום דבר מעצבן במיוחד. ואתם יודעים מה, בדקה וחצי האחרונות אפילו הזלתי דמעה. אז אולי יש בו בכל זאת משהו. אבל בשאר דקות הסרט ישבתי בעיקר משתומם מול הסרט הזה. יש בו בעיקר סוג של אימפוטנציה בימויית.

ההתחלה, עוד לפני שעולות הכותרות, דווקא יפה: ילדה כותבת במכונת כתיבה על מר ליבה. אבל אז עולות כותרות הפתיחה ומתחיל הסרט. ומה אתם יודעים: הסצינה הראשונה של הסרט היא מופת של כתיבה מרושלת ומזלזלת. הרפליקות שמושמות בפיהן של הדמויות הן בעצם וואן-ליינרים. מרוב רצון לשעשע הדמויות מחויבות לספר בעצם בדיחות. הדבר היחיד שהיה חסר הוא פס קול של צחוקים, ממש כמו בסיטקומים הטלוויזיונים. ויותר מכך: כל הסצינה הראשונה הזו היא בעצם מתן רקע לסיפור בצורה מאוד לא אלגנטית. במיוחד הסרט הזה חורק ברפרנסים שהוא עושה לשואה.

מה שמציל את הסרט, בסופו של דבר, הן הילדות. שהרי, אחרי הכל, זהו סיפור התבגרות. ושתי הבנות המלוהקות לתפקיד החברות הכי טובות מקסימות, והבמאית מלווה אותן בהשתובבויות מלבבות.

ילדות חמודות, סרט פחות. "סביונים"

ילדות חמודות, סרט פחות. "סביונים"

לא ממש משנה ש להמשיך לקרוא