הסיפור של מאד: הרפתקאה במערב התיכון

היה לי קצת לא ברור מה קרה עם ההפצה של הסרט הזה. הפעם זה לא באשמת הישראלים. "הסיפור של מאד" הוצג בפסטיבל קאן של השנה שעברה. אבל הוא הופץ בארה"ב, נמל הבית שלו, רק עכשיו, ובמקביל הוא מופץ עכשיו גם בישראל. וזה לא שמדובר בבמאי ושחקנים אנונימיים. סרטו הקודם של ג'ף ניקולס ("סערת רוחות", סרט מצוין) זכה בפרסים רבים, והיה מדובר מאוד. אבל לסרטו החדש של ג'ף ניקולס לקח הרבה זמן להגיע לקהל הרחב. ורק אחרי שצפיתי בו הבנתי למה.

זה לא שמדובר בסרט לא טוב. להיפך, מדובר בבמאי שיודע את העבודה, והסרט מכיל כמה סצינות חזקות ומצוינות, בסרט שהוא בסך הכל טוב מאוד. אבל הפעם מדובר בסרט איטי יותר, מתמשך יותר, עם כמה בעיות בעריכה, ועם קצב שעלול להרדים כמה צופים. ולמרות זאת, לסבלנים שבצופים, צפויה כאן חווייה קולנועית מתגמלת.

נתחיל מהדברים הפחות טובים: יש משהו לא כל כך ברור בעריכה של הסרט הזה. מעבר לקצב האיטי של הסרט, יש כאן כמה חוטי סיפור שהמעבר ביניהם לא מספיק שוטף בכדי ליצור מתח. יש את הסיפור המרכזי, של הילדים היוצרים קשר עם זר מסתורי. ויש את הילד שהוריו מתגרשים. ויש גם את סיפור התאהבותו הראשונה בנערה מבית הספר. המעבר בין חלקי הסיפור לא חלק מספיק. אבל ההתחלה היא הבעיה העיקרית שלי עם העריכה. היא הסיבה שהסרט הזה דורש סבלנות. כי ההתחלה מפוספסת לגמרי. כבר בהתחלה, עוד לפני שהכרנו את הילדים האלו, כבר הם יוצאים להרפתקאה.  כבר בדקות הראשונות של הסרט הם פוגשים את אותו זר מסתורי, את מאד. אני עוד לא הספקתי להכיר אותם, להיות חרד לגורלם, וכבר הם בסכנה. אז את זה הבמאי מפספס. אבל אולי הוא פחות מתעניין בזה.

מאד והילדים. "הסיפור של מאד"

מאד והילדים. "הסיפור של מאד"

אני מצאתי את עצמי חושב על ספילברג המוקדם בחלקים גדולים מהסרט. כמו בסרטי ההרפתקאות של ספילברג, גם כאן מדובר בילד ממשפחה שבורה שיוצא להרפתקאה שתשכיח ממנו את צרותיו. אבל ג'ף ניקולס לא בורח מהמציאות האפורה של המערב התיכון. להיפך, הוא מתרכז בחלקים המטרידים שלה. בעובדה שמאד, האיש שעל שמו נקרא הסרט, האיש שאנו דואגים לשלומו לכל אורך הסרט, הוא בעצם רוצח. הוא אדם שהרג מישהו. וכל זה בגלל הקונספט של הגאווה הגברית. ההנחה שהאישה היא רכוש הגבר. שאל לה ללכת עם אחר. כי אחרת גורלו של האחר נגזר. ושלה. בהקשר זה, אחת הסצינות היפות ביותר בסרט היא הוידוי של האב בפני בנו על המצב שלו עם האמא (שרה פולסון, שחקנית נהדרת. למי שמנסה להיזכר מאיפה הוא מכיר אותה – היא היתה האחות של מרתה-מרסי-מיי-מרלן). וחוט הסיפור השני, של ההתאהבות הראשונה של הילד, גם הוא קשורה באותו קונספט של בעלות הגבר על האישה. גם הוא הולך ומכה אחרים החופנים לעצמם את אהובתו. וגם הוא לומד על בשרו שלא הכל שחור לבן בסיפור הזה של מלחמת המינים.

גם בסרטו הקודם התעסק ניקולס בעניין הזה. גם שם היה למייקל שאנון (שמופיע גם כאן, בתפקיד קטן) קשה להתוודות בפני אשתו על המשבר שהוא עובר. ורק כשהוא מתוודה סוף סוף, רק כשהוא מחצין את חולשותיו, רק אז ניתן להתחיל להבריא. אולי ב"מאד" ניקולס מביים סרט של סטיבן ספילברג כאילו הוא היה קלינט איסטווד. התפיסה הגברית הישנה עדיין חיה ובועטת במערב התיכון של היום. וסרט ההרפתקאות הזה, שבו ההרפתקאה נטולת תחושת התעלות, אלא יותר חדורת שליחות. "מאד" הוא סרט הרפתקאות ספילברגי שמבוים בקצב איסטוודי, ומביא את תפיסת העולם של הקלינט אל העולם של הסטיבן. "מאד" הוא המיזוג של שני הבמאים הגדולים האלו אל תוך במאי עולה בהתהוות.

אז למרות שיש משהו פחות שלם ב"מאד", ולמרות שהסרט הזה דורש סבלנות, והוא צובר מתח ועניין ככל שהוא מתקדם (וכדאי להישאר איתו, כי בהתחלה הוא חורק קצת), עדיין ניתן להבחין, גם ב"מאד", שג'ף ניקולס הוא במאי מעולה שיודע להוביל סיפור מרתק עם משמעויות חבויות אל קליימקס קולנועי אדיר. והוא יודע לעבוד עם שחקנים (מת'יו מקונוהי טוב מאוד, וגם סם שפרד בתפקיד קטן וכמובן הילדים בתפקידים הראשיים – כולם טובים).  עם קצת סבלנות, "מאד" הוא חווייה מרתקת, מטרידה, ומעוררת מחשבה. כדאי לראות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s