לפני המהפכה: הקשר הישראלי

שנתיים וחצי אני פה. מאז דצמבר 2010.

ברוכים הבאים לפוסט ה-500 !!!

כיפאק היי לי.

ועכשיו: ביזנס אז יוז'אל.

———————————————————————————————

בשבועות הקרובים יוקרן "לפני המהפכה", סרטו הדוקומנטרי של דן שדור, בסינמטקים ברחבי הארץ. הבכורה שלו היתה בפסטיבל דוקאביב בשבוע שעבר, והוא כבר מוכן לצאת ולכבוש את הארץ. אבל אני חושב שמדובר כאן בסרט מפוספס.

בפרויקט הזה פגשתי לראשונה לפני שנתיים, כשהיה בהכנה. בשלבי גיוס כספים להמשך ההפקה הוא הוצג גם בקו-פרו, יוזמת המימון המוצלחת של אורנה ירמות ופורום היוצרים הדוקומנטרים. בסיקור של קו-פרו 2011 כתבתי, בהתייחס ל"לפני המהפכה": "(הסרט) ישייט על קו הגבול שבין החשיפה הכללית של המנגנונים המדיניים של שלטונות מערביים לבין הסיפור האישי של שדור עצמו". מאז ועד היום חלו שינויים בתפיסה הכללית של הסרט, והוא נעדר כמעט לחלוטין את הסיפור האישי.

באירן של לפני המהפכה. מתוך סרטו של דן שדור

באירן של לפני המהפכה. מתוך סרטו של טרנטינו דן שדור

דן שדור, הבמאי, נולד באירן של לפני המהפכה (אתם יודעים, זאת של "ארגו"). ומסתבר שהרבה ישראלים חיו שם, באירן של לפני המהפכה. ואפילו חיו טוב. באמתחתו של שדור יש אין ספור חומרים ארכיוניים מהזמנים ההם, והוא משתמש בהם בחוכמה בסרט. אבל מסתבר שרוב הישראלים שחיו באירן נשלחו לשם ע"י כוחות הביטחון הישראלי כדי לשמר קשר אסטרטגי עם השלטון האירני. וכאן הרף של הסרט מוטית. הניחוש שלי הוא: במהלך העבודה על הסרט הגיעה שמועה לחדר העריכה שיש איזה סרט ישראלי אחד שעושה גלים בעולם, ושמו "שומרי הסף". שישה ראשי שב"כ מתראיינים למצלמה, והרבה אנשים בחו"ל פוקחים עיניים בתדהמה. אני מנחש שדן שדור (בעידוד האחים הימן, המפיקים) בטח אמר: גם אני רוצה. וכמו שלא ממש התלהבתי מ"שומרי הסף", כך אני לא ממש נופל מ"לפני המהפכה". גם כאן יש ראיונות של כל מיני בכירי מערכת הביטחון שהיו בזמנים סוערים במקום סוער, אבל גם כאן, כמו שם, יש דיווח כמעט קליני על המאורעות. האלמנט האישי, שהיה יכול להפוך את הסיפור הזה להרבה יותר נוגע ומטלטל, האלמנט הזה ננטש כמעט לחלוטין. וזה לא שהוא נעלם לגמרי. אבל מה שנשאר הוא רק צל חיוור של מה שהיה יכול להיות (בעיקר שניים-שלושה מכתבים שנשלחו ע"י משפחתו של שדור אל האוהבים שנשארו מאחור, בישראל).

גם כאן, כמו ב"שומרי הסף", שדור מתיימר לספר סקופים מפי בכירי מערכת הביטחון. גם כאן, כמו שם, התגובה שלי היא "זה הכל? הרי ידעתי את זה כבר". הרי זה לא חדש שישראל (וארה"ב) חימשו את השלטונות האירנים לפני המהפכה (ואחריה). אחד המרואינים בסרט אף אומר בפירוש: "בנינו להם מדינה" (הרבה תשתיות מומנו ובוצעו באירן ע"י ישראלים בשנות ה-70). אבל מכיוון שהכל מסופר בצורה קלינית למדי, ללא האלמנט האישי, יצאתי מאוכזב מההקרנה של "לפני המהפכה".

היה כאן הרבה פוטנציאל, ויש כאן לא מעט חומר מעניין. מה שנשאר הוא סרט לא רע (ולא ארוך. קצת פחות משעה) שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “לפני המהפכה: הקשר הישראלי

  1. אהלן איתן,
    תודה על ההתיחסות וברכות על הפוסט ה-500! כיף להיות חלק ממנו.
    אני לא יכול או רוצה להתווכח עם ההתרשמות הכללית שלך מהסרט, אבל מכיוון שאתה מתיחס גם למאחורי הקלעים של העשייה שלו, ומכיוון שאני נהנה לקרוא את הבלוג שלך ומרגיש בבית, אז כמה הבהרות:
    לשומרי הסף, כמו לארגו, שנעשו במקביל ללפני המהפכה, לא היתה שום השפעה על העשייה של לפני המהפכה. ההשוואה לשומרי הסף מחמיאה, אני חושב שזה סרט טוב מאוד. בשני הסרטים איכות החשיפות והסקופים העיתונאים מתגמדת לעתים מול החשיפה הפסיכולוגית של הדוברים שמקבלים החלטות מכריעות לגבי החיים שלנו פה. אבל אולי בכל זאת שווה לציין כמה הבדלים משמעותיים בין הסרטים שקשה להבין מהביקורת – בעוד ששומרי הסף נותן רק לבכירי המערכת לדבר, אחת הדמויות המרכזיות בלפני המהפכה, הוא דווקא מאבטח זוטר, שמביע קול שונה מאוד וביקורתי כלפי הדמויות שקיבלו את ההחלטות הגדולות באותו זמן. ויש עוד לא מעט דמויות של נשים וגברים שמילאו תפקיד אזרחי באיראן של שנות השבעים ומספרים את הסיפור מנקודת המבט האישית והפרטית שלהם. מבחינתי המעבר הזה בין הדמויות היותר "קטנות" לבטחוניסטים הבכירים היה אמור להעביר את ההבטחה שהרגשת שהוחמצה כשראית הפיצ' שלנו בקופרו לפני שנתיים. לפי התגובות בינתיים המתח הזה עובר ללא מעט צופים.
    מה שמביא אותי לסיפור האישי ולפיצ' שראית – לא היתה החלטה מכוונת לוותר עליו. לצערי או אולי לשמחתי, הסיפור שחיפשתי בשלב מסוים בעשיית הסרט פשוט לא היה שם. אבא שלי לא היה מה שחשבתי לרגע שהיה, ולא היה מה לספר. מה שנשאר מהסיפור האישי זה מה שהרגשתי שנכון להשאיר, מבלי לגלוש לסנטימנטליות, ומבלי להסיט את הסרט מהסיפור שנראה לי יותר מעניין וחשוב.

    זהו, מעבר לזה זה כבר עניניים של טעם אישי, ואני מקווה שכמה שיותר אנשים יגיעו לסינמטקים וישפטו בעצמם.
    .
    ושוב, באמת תודה על הביקורת, תמשיך עם עבודת הקודש, ואני מצפה כבר ל-500 הפוסטים הבאים:)

    שבת שלום,

    דן שדור

  2. יפה מאד ובלי התלהמות ענה לך דן שדור בעצמו. כרגע יצאתי מהסרט. מאה אחוז צודק בענין שיווי המשקל בין האישי ללאומי -כללי. סיפורו האחרון של המאבטח שנאלץ בעל כורחו להשתתף בהפגנה הוא בדיוק סיפור אישי כזה, שמרכך מעט את תמונת הישראלי המכוער המצטיירת מהסרט, או, במקרה הטוב – חסר המודעות הפוליטית – כפי שחלק מהמרואיינים/ות מנסים לצייר את עצמם….כל הכבוד לדן על העשייה הזו, אף שהוריו,למעשה, היו לגמרי חלק של אותו "עדר" ישראלי רודף בצע…אף שמנסים להציג עצמם כתמימים…
    סרט דוקומנטרי מעולה – בהחלט ברמה של "שומרי הסף" כמעט!!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s