האבנים הכחולות: נחמה מתוקה

קל מאוד להתמכר ל"אבנים הכחולות". זה סרט די סוחף, מחויך, נעים, כיפי. יש בו אחלה מוסיקה ואחלה גרוב. אבל צריך גם לבוא לסרט הזה סלחנים.

"האבנים הכחולות" הוא אולי גרסה יותר מושקעת ויותר עמוקה של "בננות". גם באוסטרליה, כמו בתל אביב, מותר לפעמים לעזוב את החיים, לשים אותם בצד, ופשוט לכייף. ב"בננות" איתן פוקס עשה בדיוק את זה. והוא בא מאהבה, ויצא לו סרט כיפי. ב"אבנים הכחולות", הבמאי וויין בלייר הולך צעד אחד קדימה ואומר: זה לא רק ש'מותר' לכייף לפעמים. צריך לכייף לפעמים. נחוץ לכייף לפעמים. הכרחי לכייף לפעמים. יש כל כך הרבה רוע בחוץ.וגזענות. וכאב. ומלחמות. ומוות. קר שם בחוץ. חייבים מדי פעם להניח את הכל בצד, ופשוט להתמכר למוסיקה. לאסקפיזם. לסקס אפיל. לחום האנושי של הבריחה אל הלב.

שואו נוצץ שבא מהלב. "האבנים הכחולות"

שואו נוצץ שבא מהלב. "האבנים הכחולות"

עד כמה ש"האבנים הכחולות" מבוסס על סיפור אמיתי, הוא לא באמת מתעכב על נקודות מפתח דרמטיות. למעשה, זה תסריט די אוורירי עם לא מעט חורים. אבל זה נסלח, לדעתי. יש בסרט הזה איזושהי אמונה בצדקת הדרך. איזושהי שליחות ביצירה, השקעה גדולה בהפקה, במוסיקה, בתלבושות, עד שההזנחה של כל נקודות המעבר התסריטאיות זניחה בעיניי. בכל מקום שהבמאי היה יכול ללחוץ קצת ולהוציא ממני דמעות הוא פשוט ויתר. הוא גם מרפרף על ההקשרים ההסטוריים, והנסיונות לשוות לסרט ארשת רצינית של דיבור על גזענות ועל מלחמה באי-צדק הסטורי – הנסיונות האלו אינם מחזיקים מים מבחינה תסריטאית. הם לא יותר מרפרנס, פרט קטן בעלילה, ואין להם מספיק משקל בכדי לייצר רגעים דרמטיים.

אבל זה בדיוק "האבנים הכחולות". אם תשכילו לשים את הרגעים האלו בצד, בקופסה האחורית של המוח, ותדעו ללכת עם המוסיקה, עם השואו, אז תבינו את משמעות הסרט. את שיכוך הכאב שהיא המוסיקה. את הצורך הרגעי שלנו בבידור. ואת הרגעים האלו מביאים השחקנים והבמאי מכל הלב. האוירה בסרט היא לרוב מחויכת, והיא מרחיבה את הלב. כן, צועקים להן 'שחורות, לכו מפה'. ויש מלחמה בויטנאם (הסרט מתרחש על רקע אותה מלחמה). ומישהו רצח את מרטין לותר קינג, ורגע של יאוש עמוק משתרר בעולם, כאשר לוחם אמיץ לזכויות אדם נכנע לאותה אלימות מפניה הזהיר. אבל המוסיקה, הבגדים הנוצצים, הקולות שעולים ממעמקי הנשמה, השואו הסוחף – הוא כאן כדי לתת נחמה. כדי ללטף את הנשמה ברגעים הכואבים כדי שנוכל להמשיך הלאה.

וזה "האבנים הכחולות". נחמה מתוקה.

אז אם אתם באים לסרט שיש בו דיון רציני בגזענות, אין לכם מה לחפש ב"אבנים הכחולות". אבל אם אתם באים לשעתיים של אסקפיזם עשוי היטב, שואו  מוסיקלי שבא מהלב – "האבנים הכחולות" הוא הסרט בשבילכם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

2 מחשבות על “האבנים הכחולות: נחמה מתוקה

  1. נשמע סרט ששווה לראות..עשית חשק.. אז איפה מוצאים אותו?
    ———-
    איתן לאליה: פספסת. הסרט הוקרן בבתי הקולנוע וירד כבר מהמסכים. אני מניח שכבר ניתן למצוא אותו בספריות ה-DVD (ובכל אתר הורדות הקרוב לביתך).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s