פרסי אופיר 2013: מקום בגן עדן

האמת היא שתכננתי לחכות עם פרסום הפוסט הזה. אבל מדובר בסרט כל כך טוב בעיניי שלא יכולתי לעצור. וגם אם כבר כתבתי מילה וחצי כתגובה אצל יאיר רוה, כשקמתי בבוקר ראיתי שלא מעט קוראים הלכו ישר לפוסט שכתבתי על הסרט בדצמבר, לפני שראיתי אותו, וחשבתי שזה מיותר לחכות, שהרי הרבה מאוד קוראים באתר הזה רוצים לדעת מה הדיבור על הסרט הזה עכשיו, אחרי שראיתי אותו. אז הנה: לטעמי, מדובר בסרט עצום ונפלא. הסרט הכי טוב שראיתי בינתיים בהקרנות האקדמיה (ראיתי 10 מתוך ה-28. רק "שש פעמים" עומד מולו כרגע).

כל החיים שלנו במדינה הזו, בישראל, כל החיים שלנו בסרט הזה, "מקום בגן עדן". והיפה בעיניי הוא שלא מדובר במבט ביקורתי. מדובר בתסריט אדיר, רב מימדים ומרובד מאוד,  שנשען על סיפורי התנ"ך ועל סיפורי מסורת, ממש כמו שעצם הזכות שלנו על הארץ הזו מגיעה מהכתבים הקדושים. מדובר בסיפור על קצין צה"ל, שעובר מלחמה אחרי מלחמה, ממש כמו שכל המדינה שלנו חיה על החרב כל הזמן. מדובר על החיים השובינסטים שלנו במדינה הזו, מדובר על הישראלי, בגילומו הנפלא של אלון אבוטבול, שהוא פרגמטיסט, גאוותן, מלא תושיה, אוהב והגון אבל גם אלים וחסר רחמים. כל החיים שלנו במדינה הזו מקופלים ב"מקום בגן עדן", המקום הזה שנקרא מדינת ישראל.

מורשת קרב. אלון אבוטבול מלמד את הבן שלו לירות ב"מקום בגן עדן".

מורשת קרב. אלון אבוטבול מלמד את הבן שלו לירות ב"מקום בגן עדן". צילום: רן מנדלסון

כמו בסיפור יעקב ולבן, הקצין מבטיח ומקיים לעבוד בשביל האישה שרצה (שנה אחת במקום שבע, כי בכל זאת, המדינה שלנו לא מספיק מבוגרת עדיין). כמו בסיפור הגר, האישה מציעה לבעלה שייקח אישה אחרת שתביא לו בנים (כי היא הביאה לו רק בנות, והפכה לעקרה). כמו בסיפור אברהם ושרה, מבטיחים לה בן למרות שהיא עצמה אומרת שכבר לא תוכל ללדת. כל הסרט הזה כתוב כאגדה מקראית. בכוונה אין כאן פיתוח סיפורי אהבה. זה כמו באגדות: א פוגש את ב. הופ, הם נשואים. ועוד הופ אחד, יש להם ילדה. זה מכוון מלמעלה. מהבמאי-תסריטאי. יוסי מדמוני מתרכז בסיפור של במבי, של אלון אבוטבול, במצ'ואיזם שלו שלא מתרכך בסיפורי אהבה של בנות, בצורך שלו להדריך, לחנך, להיות אבא לנמרוד, ראשית בצבא, ואח"כ בחייו הפרטיים (והסצינה שבה מוסבר פירוש שמו של נמרוד נותנת עוד עומק לעניין), בפרגמטיזם שלו (הכל בשבילו זה דילים. הוא מתחייב לעבוד שנה בשביל האישה וללמוד תורה. בתום שנה המטרה הושגה, והוא עוזב את המקום ואת התורה).

במבי, אלון אבוטבול, הוא מדינת ישראל. הוא הדרך שבה אנו חיים מיום ליום. תחת איום תמידי על קיומנו אנו חוצבים לנו את היום בסלע, אנו הוגנים ומנסים לקיים את עצמנו תחת סט של ערכים, אבל אנחנו גם אופורטיניסטים ואגואיסטים. אנחנו רכושנים ולפעמים גם אלימים, אבל אולי זה מחויב המציאות. והכל תחת אותה מטריה של דברי קודש, הבסיס לכל קיומנו במקום הזה תחת השמש. מקום בגן עדן, במזרח התיכון.

התסריט שמדמוני כתב כל כך מצוין בעיניי, וטובים וחכמים ממני עוד יהפכו בו (ואני כנראה צריך צפייה שנייה כדי להמשיך ולפענח אותו). החיים שלנו במדינה הזו גבריים בעיקרם, ואכן הגברים מקבלים כאן את רוב המקום, ובהתאמה, אלון אבוטבול גדול מהחיים (זה במקרה שבחלק מהסרט מעטר את פניו זקן, אותו זקן בדיוק שהיה על פניו ב"שתי אצבעות מצידון"?), ותום גרציאני נהדר בתור הבן חסר המנוחה שלו. הנשים חוסות בצל, אבל הן תומכות מצוין מאחור. רותם זיסמן כהן נהדרת, כרגיל, וקרן ברגר כרגיל הפתיעה אותי (הברקת ליהוק לטעמי. ברגר, התל אביבית הצינית החילונית, כאן בתפקיד הנערה הדתייה המוכיחה את הבן של אבוטבול, ההולכת איתו וגם נלחמת בו. שחקנית מצוינת הברגר הזו). וצריך לומר הרבה מילים מצוינות גם על בועז יהונתן יעקב, הצלם (החרדי) של הסרט הזה, שמפסל את האור הישראלי, ויוצר ממנו דימויים של ארץ מאובקת, מדברית, כורעת תחת הנטל של החום השרבי, ובכל זאת חיה ומתקיימת תחת השמיים (למרות שהייתי יכול לחיות בלי השוטים ההפוכים).

אחרי שכבר התחלתי להרגיש שהקולנוע הישראלי של השנה לא מוצלח במיוחד (כלומר יש לא מעט סרטים לא רעים. חוץ מ"שש פעמים" לא מצאתי עדיין סרטים שלמים), הנה מגיע "מקום בגן עדן" ומקיים את כל ההבטחות שנקשרו בשמו. אפוס עצום מימדים, נדיר בתולדות הקולנוע הישראלי, שכולל את כל מה שיש לנו בחיים שלנו כאן, במדינת ישראל. ומגיע לו שיקבל את ההכרה מהאקדמיה הישראלית (דיסקליימר: אני עדיין צריך לראות את "הנוער" ואת "הבן של אלהים". קשה לי להאמין שאיזשהו סרט אחר, גם אם יהיה טוב מאוד, יכול לעבור את הרף הגבוה מאוד ש"מקום בגן עדן" מציב).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “פרסי אופיר 2013: מקום בגן עדן

  1. בטוח שראית את הסרט? סתומרת. בטוח שראית את מקום בגן עדן?

  2. איתן, מקום בגן עדן הוא מעולה!!! רעיון מבריק במרכזו. בעיני זה סיפור על איך דעות קדומות לא מחזיקות מים, והאנשים חזקים מהם. רב מעריך לוחם חילוני, חילוני מחנך בן דתי, בן מתקן את טעות האב.

  3. ספור מטלטל; לא משאיר אותך אדיש גם לא לשניה; אתה נסחף באסוציאציות המקראיות ושואל את עצמך מה מקומה של האמונה והדת בחייו של התסריטאי? צילומים יפים וכואבים. נופים מדהימים. מעברים של שקט וסערת הקרב. וגם הסערות הפנימיות של הנפשות הפועלות. סצינת הקרב צובטת בבטן, משוחקת ומצולמת מעולה. המצ'ואיזם , החינוך לכוח לקרב, לאכזריות – כל כך חזק ומביא עליך קבס.
    פציעתו של נמרוד ליד האבן הגדולה – כמו אותה האבן שאביו גולל בשדה עת עבד עבור כלתו – מצויינת.
    הסצינה שבה נמרוד הנשוי חוזר לבית אביו וכובש את פניו בחזה האשה – לא ברור , לא מבוסס, לא שייך, נראה לי מיותר; כך גם המשפט של נמרוד בבוקר שבו היא מבקשת גט – , "את זונה" לא מקבל חיזוק בסיפור ולא פועל יוצא ממצבו הנפשי של נמרוד. בקשת הסליחה של נמרוד מאשתו חלשה. היה צורך לעבות אותה ואולי לסיים במשהו אופטימי, מפיס, יותר פתוח, מבין, סולח, מאחה קרעים. חסר היה לי טקסטים שבהם נמרוד מחפש אחר שורשיו; זה לא היהמספק הנבירה שלו בארגז שם מצא את הפעמון, את תמונותיה של אמו. דווקא שם הייתי מאריכה; אולי הייתי מוסיפה צעידה שלו בשדה סבו, במקום שבו אמו חיה ופעלה.
    מה קרה לאחיותיו של נמרוד? למה הן בסיפור? מה תפקידן?
    סרט מומלץ !!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s