פלאות: קלף טאקי בשולחן פוקר

ובסוף ההקרנה, כשעלו כותרות הסיום, התפזרה חמימות בגוף. משהו שמעיד שזהו, בכל זאת, סרט טוב. חביב. נחמד.

אבל זאת גם האכזבה שלי מ"פלאות". כי הוא באמת חביב. ונחמד. וזהו.

הבעיה היא שזה סרט של אבי נשר. שהוא מפומפם ומשווק כסרט הישראלי הייצוגי של 2013. וזה ברור, עוד לפני שהוא עלה על המסכים, שזוהי ההצלחה הקופתית העיקרית של הקולנוע הישראלי השנה. ומסרט שכזה, עם פרופיל גבוה שכזה, מיצירה קולנועית שכזו מותר לי לצפות לקצת יותר "וואו". לקצת יותר מסתם סרט נחמד. אבל לא. אין.

סביב אבי נשר, כאישיות, נוצרו גלי שנאה. יש לא מעט שעומדים בצד ומחכים לכשלונו. לא ברור למה. נשר מוכשר כשד, ויש לו ידע קולנועי נרחב. והוא מצליח מאוד בקופה. סרטו האחרון, "פעם הייתי", כבר הצליח לסדוק את תקרת הזכוכית הזו. פתאום החיבוק הגיע לא רק מהקהל, אלא גם מהממסד. הביקורות ליטפו ברובן. ואפילו האקדמיה הישראלית, מרכז הגידול של קן הצרעות לשנאת אבי נשר, אפילו שם העניקו פרסים לסרט שלו (שני פרסי אופיר מוצדקים מאין כמותם לשחקנים הראשיים – אדיר מילר ומיה דגן). "פלאות" היה אמור להיות הסרט שסוף סוף ישבור את תקרת הזכוכית, יאחד ממסד וקהל, וכן, גם אקדמיה, להילולת אבי נשר אחת גדולה. אני לא חושב שזה יקרה. כי למרות כל הכוונות הטובות, ולמרות נחמדותו כי רבה, "פלאות" הוא סרט שלא מספק את אותו אפקט של סרט באמת טוב.

צריך לומר שנתוני הפתיחה דווקא טובים. צריך לומר שהתסריט של "פלאות" מבריק בעיניי. יש בו טוויסטים בערך כל חמש דקות. הסרט הזה כל הזמן דורש מהצופה להיות ער לשינויים. בכל רגע שחשבת שהבנת מה קורה, מי כאן הרע ומי הטוב, בכל רגע כזה מגיע טוויסט שכזה שטורף את הקלפים. ובתסריט שדן באמונה זה גם חכם מצד הכותבים (שאנן סטריט ואבי נשר עצמו): בסיפור שדן ביש או אין אלהים, בכן או לא להאמין בכח עליון, בכן או לא יש לאנשים מסוימים סגולות פלאיות – בתסריט שדן בטבע המסתורי של האמונה עצמה – בתסריט כזה הצופה כל הזמן מחליף צדדים ואמונות. כל הזמן תוהה במי ובמה להאמין. לכל אורך הסרט התסריט מתעתע בנו. "פלאות" הוא סרט על אמונה שבו אי אפשר להאמין לאף אחד.

תוך כדי כך "פלאות" נצמד, פחות או יותר, לז'אנר סרטי הבלש שהיה נפוץ בארה"ב בשנות ה-40. לפילם נואר. למשימה שמוטלת על הגיבור, לקריטיות של נוכחותה של אישה, פאם פאטאל (יובל שרף, בהופעה טובה שמצליחה לאזן בדיוק רב מסתוריות ואייקוניות סקסית עם אנושיות פשוטה וריאליסטית). ובעזרת אינספור שינויי הכיוון של הסרט, הוא לא מאבד עניין לרגע.

...וכולם יודעים שהיא פאם פאטאל...יובל שרף ב"פלאות".

…וכולם יודעים שהיא פאם פאטאל…יובל שרף ב"פלאות".

אבל כאן מתחילות גם הבעיות שלי עם הסרט:

הדמות ה להמשיך לקרוא