יפות רצח: בראיוני ורורי גילמור הורגות את הקולנוע

כן, בדיוק בשביל זה הלכתי לראות את הסרט הזה. אלקסיס בלדל, רורי גילמור בשבילכם, היתה חלק מ"בנות גילמור", סדרת טלויזיה שמאוד אהבתי בעשור האחרון. סירשה רונאן, שהיתה מועמדת לאוסקר בגיל 13 על תפקידה כבראיוני, אחותה הצעירה של קירה נייטלי ב"כפרה", היא שחקנית טובה בעיניי שבוחרת פרויקטים לא טובים (לאחרונה ראיתי אותה ב"האנה" המעניין אך לא מספק). ושתי אלו היו אמורות להוביל מהתלת פשע קלילה.

אבל "ויולט ודייזי" ("יפות רצח" בעברית מפיצית) הוא מהתלה לא היתולית. הוא קומדיה לא מצחיקה. הוא סרט שאמור להיות קליל, אבל הוא די נסחב. ובעיקר יש בו שתי שחקניות ראשיות ללא כימיה מינימלית, וכל הסימפטיה שהיתה לי אליהן מתפוגגת תוך כמה דקות מסך.

כבר מההתחלה ניתן להבחין בחוסר ההשראה של ג'פרי פלטשר, הבמאי. שתי בחורות צעירות מחופשות לנזירות. הן נושאות בידיהן קופסאות פיצה, מגיעות לדירה, ומתחילות לירות לכל עבר. נחשו איפה הן החביאו את האקדחים. פשוט וקל, ולא מקורי או מעניין. המצלמה, אגב, נשארת בחוץ, לא חוגגת את האלימות הנדרשת מסיטואציה שכזו.

האם תוכלו, ילדים, לנחש היכו האקדחים. התשובה (במהופך) לא מעניינת.

האם תוכלו, ילדים, לנחש היכו האקדחים ?. התשובה (במהופך) לא מעניינת.

בסצינה אחרת נכנסת אחת הבנות למקלחת. היא מתחילה להתרחץ, אבל היא גם צריכה ל להמשיך לקרוא