העולם אחרי: גבר הולך לאיבוד

היה היה כוכב עולה. במאי-תסריטאי אמריקאי צעיר ממוצא הודי (עם שם בלתי אפשרי: מ. נייט שאמאלאן. או משהו כזה) שעשה סרט אחד שהפך להצלחה עצומה. אף אחד לא שמע עליו לפני כן. כולם רצו להיות חברים שלו אחרי זה. אפילו ברוס וויליס עזר לו בהתחלה.

מ נייט שאמאלאן. או משהו כזה.

מ נייט שאמאלאן. או משהו כזה.

אבל הצלחה מיידית ועצומה מביאה גם שונאים. היו גם כאלו שאהבו לשנוא כבר מהתחלה. שטענו שהוא שרלטן עוד באותו סרט אחד מצליח (שנקרא, אגב, "החוש השישי"). בסרט השני ("בלתי שביר", גם הוא עם ברוס וויליס) זה עוד עבד. אח"כ היו שמועות שהוא רב עם ברוס וויליס, וזו היתה הסיבה שהשחקן הראשי בסרט השלישי כבר לא היה ברוס וויליס (זה היה אחד, מל גיבסון). גם "סיינס" היה הצלחה גדולה, אבל הנפילה כבר היתה קרובה. סרטו הבא ("הכפר") זכה לקטילות טרנס-גלובליות. השטיק שלו, של לסיים כל סרט עם הפתעה עצומה שהופכת את כל הסרט, הטריק הזה הפך מגוחך. והיו גם כאלו שנזכרו בדיעבד לומר ש"גם הטוויסט ב"חוש השישי" לא היה בעצם משהו".  אבל מ. נייט שאמאלאן כבר לא שמע לאף אחד. הוא עשה סרט נוסף שכמעט קבר את הקריירה שלו לגמרי. את "נערה במים" אף אחד לא רצה לראות (והאמת, לטעמי זה באמת סרט לא טוב, אבל לא כזה גרוע כמו שעושים ממנו). ואז הוא באמת נעלם. הוא ניסה לעשות סרט אחד נוסף שגם הוא נקטל (למרות שאני דווקא מסמפט את "ביום שזה יקרה", אנשים לא מוכנים לקבל רוע שמגיע מהאויר). מישהו בהוליווד ניסה להחיות את הקריירה שלו עם סרט מן המוכן: גרסה ל"איירנבנדר". גם זה נכשל.

אז מה עכשיו? האם יהיה סוף שמח לסיפור הזה? אם לשפוט לפי "העולם אחרי", התשובה היא להמשיך לקרוא