העולם אחרי: גבר הולך לאיבוד

היה היה כוכב עולה. במאי-תסריטאי אמריקאי צעיר ממוצא הודי (עם שם בלתי אפשרי: מ. נייט שאמאלאן. או משהו כזה) שעשה סרט אחד שהפך להצלחה עצומה. אף אחד לא שמע עליו לפני כן. כולם רצו להיות חברים שלו אחרי זה. אפילו ברוס וויליס עזר לו בהתחלה.

מ נייט שאמאלאן. או משהו כזה.

מ נייט שאמאלאן. או משהו כזה.

אבל הצלחה מיידית ועצומה מביאה גם שונאים. היו גם כאלו שאהבו לשנוא כבר מהתחלה. שטענו שהוא שרלטן עוד באותו סרט אחד מצליח (שנקרא, אגב, "החוש השישי"). בסרט השני ("בלתי שביר", גם הוא עם ברוס וויליס) זה עוד עבד. אח"כ היו שמועות שהוא רב עם ברוס וויליס, וזו היתה הסיבה שהשחקן הראשי בסרט השלישי כבר לא היה ברוס וויליס (זה היה אחד, מל גיבסון). גם "סיינס" היה הצלחה גדולה, אבל הנפילה כבר היתה קרובה. סרטו הבא ("הכפר") זכה לקטילות טרנס-גלובליות. השטיק שלו, של לסיים כל סרט עם הפתעה עצומה שהופכת את כל הסרט, הטריק הזה הפך מגוחך. והיו גם כאלו שנזכרו בדיעבד לומר ש"גם הטוויסט ב"חוש השישי" לא היה בעצם משהו".  אבל מ. נייט שאמאלאן כבר לא שמע לאף אחד. הוא עשה סרט נוסף שכמעט קבר את הקריירה שלו לגמרי. את "נערה במים" אף אחד לא רצה לראות (והאמת, לטעמי זה באמת סרט לא טוב, אבל לא כזה גרוע כמו שעושים ממנו). ואז הוא באמת נעלם. הוא ניסה לעשות סרט אחד נוסף שגם הוא נקטל (למרות שאני דווקא מסמפט את "ביום שזה יקרה", אנשים לא מוכנים לקבל רוע שמגיע מהאויר). מישהו בהוליווד ניסה להחיות את הקריירה שלו עם סרט מן המוכן: גרסה ל"איירנבנדר". גם זה נכשל.

אז מה עכשיו? האם יהיה סוף שמח לסיפור הזה? אם לשפוט לפי "העולם אחרי", התשובה היא לא. והפעם גם אני נאלץ להסכים עם הדיעה הכללית. במשך שנים עמדתי נגד כולם ואמרתי שאני חושב שמ. נייט שאמאלאן הוא במאי נהדר. ש"החוש השישי" הוא סרט נפלא. שיש ב"בלתי שביר" סצינות אדירות. ש"סיינס" הוא סרט מבהיל ומשובח, ושהחסרון העיקרי לטעמי הוא העובדה שברוס וויליס הוא פשוט שחקן יותר טוב ממל גיבסון. שהטוויסט ב"כפר" הוא אכן אדיוטי ומטופש, אבל הדרך עד לשם לא היתה כל כך רעה. ושלמרות ש"ביום שזה יקרה" מציג במאי שלהערכתי פשוט איבד את הביטחון, יש בסרט ההוא משל מבהיל על אמריקה שאחרי ה-11 בספטמבר 2001. אבל הפעם אין לי יכולת להגן על "העולם אחרי".

זה אולי בגלל שוויל סמית ולהקתו (אשתו והבן שלו) השתלטו בעצם על הסרט. וויל סמית' ובנו ג'יידן מככבים בתפקידים הראשיים. וויל סמית' ואישתו ג'יידה פינקט סמית, ביחד עם כיילב פינקט, אחי אשתו, בין המפיקים. וכך כל הפרויקט היה מפוקח מלמעלה, מצר מאוד את צעדיו של שאמאלאן עצמו. וויל סמית' עצמו נותן כאן אולי את ההופעה החלשה ביותר בקריירה שלו. למשך חלק גדול מהזמן סמית' האב בעצם מרותק לכסא, "חלון אחורי" סטייל. אבל יש לו הבעה אחת בלבד על הפנים. הבעה חמורת סבר. רצינית. ובנו, ג'יידן סמית', הוא מתרוצץ רוב הסרט לבד. וגם לו הבעה אחת על הפנים. הבעה של זעם עצור.

סמית. וויל סמית. ג'יידן סמית. אבא ובן ב"עולם אחרי"

סמית. וויל סמית. ג'יידן סמית. אבא ובן ב"עולם אחרי"

אין ביחסים בין השניים האלו עליות וירידות דרמטיות. שניהם נשארים לכל אורך הסרט על אותה דרגה. אז אין לי שום רגע של התרגשות בסרט. וזו בעיה קריטית כשמדובר בסרט שהוא בעצם מסע חניכה. סרט התבגרות. סרט גילוי עצמי. ג'יידן, הבן, נשלח למרחק להביא סורק אלקטרוני חיוני כשוויל, האב, נשאר מרותק לכסא, פצוע. והכל תחת מעטה של מפלצת שמאיימת להרוג.

זה יפה בעיניי שהמפלצת נמצאת בסרט יותר כרעיון, ופחות בגופה. רק המחשבה שהיא עלולה להופיע כל רגע מפחידה יותר מאשר הקטעים שבהם היא באמת מופיעה. וזה יפה בעיניי שמדובר בעצם בסרט קאמרי קטן, שבו כמעט לכל אורכו יש רק שני שחקנים (וויל סמית' מדריך את בנו דרך קשר אלחוטי). אבל שאמאלאן, כנראה בלחץ המפיקים, לוחץ בצורה לא רציונלית על כפתור ההיסטריה. כבר בהתחלה, עוד לפני שרואים תמונה, כבר שומעים צעקות. ורעש. ומוסיקה רועמת. ג'יימס ניוטון האווארד עושה כאן עבודה נהדרת עם מוסיקה מצוינת בעיניי, הוא רק כתב אותה כנראה לסרט אחר. המוסיקה קצבית, מקפיצה, גדולה מהחיים. התסריט של הסרט קטן, קאמרי. נוצרת התנגשות אינטרסים. מה גם שבסרטים הראשונים שלו שאמאלאן הרשים במיוחד בבימוי השקט, שנדרש רק לעיתים רחוקות למוסיקה. עם בוא הכשלונות, באה גם המוסיקה הסופר-אובר דרמטית, מוסיקה שמפריעה ומקלקלת.

גם הצילומים של הסרט גדולים. צילומי נוף נפלאים, שמתאימים יותר לסרטים של טרנס מאליק. אבל בדרך יש גם אפקטים מאוד לא מוצלחים: סצינת מרדף הקופים מפוספסת לחלוטין.וגם המפלצת היא נסיון עלוב לחקות את הג'וקים הענקיים מ"גברים בשחור" הראשון. עם וויל סמית. ובנוסף, הבמאי הזה מוכיח סופית שדרכו אבדה בדרך המאוד מגושמת שבה הוא מכניס את הפלאשבקים לסיפור. מיותר, מפריע לדרמה, מקלקל אותה.

שום דבר דרמטי לא עובד בסרט הזה. ולמרות שהרעיון לאימה שעובד רק מציפייה למפלצת הוא רעיון נחמד, מכיוון שהשחקנים מבצעים עבודה לא טובה, אני לא באמת חושש לדמויות. אז מה שיוצא הוא סרט מפוספס לחלוטין. מישהו צריך לנער את השאמאלאן הזה. מישהו צריך למצוא דרך להחזיר אותו לבסיס, להתחלה. יש לו כשרון, לשאמאלאן הזה. הוא פשוט הלך לאיבוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s