קפה דה פלור: בדרך אל האושר

החיפוש אחרי האושר – זה "קפה דה פלור". אושר מרוכז, אושר עילאי, אושר עצום. לדעת למצות עד תום את ההנאה משיר אהוב, מסרט מרגש, מאהבה עם הבחור/ה שלכם. לדעת לחוות את האושר הנפלא הזה. לדעת לשמור עליו מכל משמר מפני פגעי הדבר הזה שנקרא חיים. לדעת לזהות את האושר הזה כשהוא מגיע, לקפוץ על ההזדמנות הזו, ולא לוותר עליה.לדעת לחיות גם כשהאושר הזה נגמר. לדעת מה לעשות כשאושר מחליף אושר. לדעת למצות את החיים. זה "קפה דה פלור".

ז'אן מארק ואלה הוא במאי מעניין. הוא התגלה לפני כמה שנים בסרט שנקרא "ק.ר.י.ז.י". אני כבר לא ממש זוכר מה היה הסיפור שם, אבל אני זוכר שלא אהבתי את הסרט. היה בו משהו מחוספס מדי. משהו שמתפנן על האנשים שחיים על הקצה, קלאברים שיוצאים לבלות, עושים סמים וסקס, קעקועים ופירסינג, נוסעים במכוניות ובאופנועים במהירויות גבוהות.

את סרטו השני לא ראיתי. מישהו בהוליווד החליט שזה רעיון טוב לתת לבמאי הצעיר והעולה מקנדה שהתגלה בסרט על צעירים ופוחזים – הוליווד נתנה לו לעשות סרט תלבושות על מלכת אנגליה, ויקטוריה. איכשהו משהו שם לא הסתדר לי, ולא ראיתי את הסרט הזה. והנה מגיע אלינו סרטו השלישי (למעשה, זה סרטו הרביעי, אבל אף אחד לא שמע עליו לפני "ק.ר.י.ז.י").

ז'אן מארק ואלה מביים את ואנסה פאראדיס ב"קפה דה פלור"

ז'אן מארק ואלה מביים את ואנסה פרדיס ב"קפה דה פלור"

אמנם זה סרט שמסתובב בעולם כבר כשנתיים, והזכרתי אותו בסקירת פרסי האקדמיה הקנדית של 2012, אבל הנה הוא סוף סוף מגיע. וראו זה פלא – למרות שהוא עדיין מסתובב באותו מלייה של אנשים, וממשיך לספר על אותם אנשים צעירים שחיים על הקצה – למרות זאת זה סרט הרבה יותר משוכלל, הרבה יותר מזמין, הרבה יותר מרגש.

"קפה דה פלור" הוא התקפה להמשיך לקרוא