האשליה: באנו ליהנות. או שלא.

זה לא סוג הסרטים שאני בד"כ אמון עליהם. אבל הטריילר נראה כל כך כיפי. וזה גם מה שהורג את הסרט. הוא לא כיפי.

ממה ששמעתי, לואי לטרייר הוא במאי עם יכולות מוכחות. ורואים את זה ב"אשליה". המצלמה נעה בחופשיות מענגת, מוסיפה הרבה אנרגיה לסרט הזה. אבל משהו בו בכל זאת לא זז. אני חושב שאלו השחקנים.

אני חושב שכל הקאסט של השחקנים שזומנו לסרט הזה לקחו את העבודה שלהם מאוד ברצינות. מאוד. ובדרך הם שכחו ליהנות. הם שכחו שמדובר בסרט פעולה קליל ומתוחכם. שמדובר בסרט על קוסמים. אנשי בידור שלפחות כלפי חוץ צריכים להראות שהם נהנים ממה שהם עושים. שמדובר בסרט עם טוויסטים שאמורים לסחוף את קהל הצופים. מה שקורה בפועל הוא שרוב השחקנים מאוד לחוצים. שפת הגוף שלהם מכווצת. בעיקר זה ניכר על ג'סי אייזנברג. דווקא אייזנברג, שמאוד הרשים כמארק צוקרברג ב"רשת החברתית", דווקא הוא חוזר על אותו השטיק. "תמיד תהיה האיש החכם ביותר בחדר", משפט שהוא אומר כאן בסרט, הוא גם משפט שמאוד הגיוני שצוקרברג היה אומר ב"רשת החברתית". ובכלל, נדמה שהוא כל הזמן קפוץ שפתיים. מתוח. גם וודי הארלסון, שאמור לתת את ה'קומיק ריליפ', יש לו כמה וואן ליינרים משעשעים, אבל בהיעדר הקונטרה, כל הפאנצ'ים הולכים לאיבוד. מייקל קיין, מורגן פרימן, ומארק רופאלו ממחזרים תפקידים שהם עשו בהרבה סרטים אחרים, אבל ללא חדווה יתרה הפעם. ואיילה פישר נחמדה ויפה, אבל גם היא חסרה את הקלילות הנדרשת.

מרשים, נוצץ, רציני מדי. "האשליה".

מרשים, נוצץ, רציני מדי. "האשליה".

היחידה ש להמשיך לקרוא