פרסי אופיר 2013: הבן של אלהים

האמת היא שאם נגרד קצת, ממש קצת, אפשר בקלות למצוא לא מעט חסרונות בסרט הזה. אפשר להגיד שהדיון של הסרט הזה בדת מול חילוניות שטוח ולא ממצה. אפשר להגיד שלמרות שבכל סרט מסע לא ממש חשובה מטרת המסע, אלא מה שקורה תוך כדי, עדיין סיפור המסגרת צריך להיות ברור ונהיר, ואילו כאן סיבת המסע, כמו גם סיבת הצטרפותו של הבן למסע, הרגישו לי כמו תירוצים תסריטאיים לא מוצלחים לציוות שתי הדמויות הראשיות. אפשר גם להגיד שהתפתחות מערכת היחסים המרכזית הרגישה לי לא תפורה עד הסוף (המעבר מ"אני שונא אותך!", ל"אני אוהב אותך!" היה לי חד מדי). ואפשר גם להגיד שהתסריט גולש לקלישאות מייאשות ומשומשות הרבה יותר מדי (מ"לילות כביריה" ועד "השוטר אזולאי", קצתי בעיסוק בזונות טובות לב, וגם מקומה של סצינת הסטירה המחויבת מכל תסריט לא נפקד מכאן).

אבל אני לא רוצה להגיד דברים רעים. כרגע אני לא רוצה לקטרג. כרגע אני רק רוצה לומר שמדובר בסרט יפה מאוד, מרגש מאוד, ואפילו די מפואר. כמעט כל הסרט צולם ביוון, והצילום של הסרט, עד כמה שאני מבין בזה, פשוט נהדר בעיניי. ולא מדובר רק באנחות הרווחה הנפלטות כאשר פנורמת נוף נפלאה נפרסת על פני המסך הגדול. הבמאים עבדו כאן קשה מאוד על לוקיישן סקאוטינג, וזה ניכר. אבל העיקר בעיניי בצילום הוא הקלוז-אפים האדירים של בנג'י כהן. לא יודע מי זה הבנג'י הזה, ולא מכיר עבודות קודמות שלו. אבל מכאן כדאי לשים עליו עין. בנג'י כהן מצליח להכניס הרבה רגש בצילום קלוזאפים אקספרסיביים ביותר, והוא שומר על רמת עניין גבוהה בסרט, גם אם התסריט נפרם לרגעים. ובעיקר אני אזכיר שוט אחד ספיציפי, בו זהר שטראוס רוקד בחתונה, ובנג'י כהן מצלם אותו בתנועה, כאשר לכל אורך השוט שטראוס נשאר בקלוז אפ. זה דבר קשה מאוד לצילום, אבל זה נמצא שם, בעבודה המצוינת של בנג'י כהן.

לוקיישן סקאוטינג מפואר. מכרם ח'ורי עומד מול הים. מתוך "הבן של אלהים"

לוקיישן סקאוטינג מפואר. מכרם ח'ורי עומד מול הים. מתוך "הבן של אלהים"

אבל הערך העיקרי של "הבן של אלהים" הוא להמשיך לקרוא