פרסי אופיר 2013: פנתר לבן

שמעתי על הסרט הזה רק דברים טובים. וכולם נכונים. "פנתר לבן" אכן סרט נהדר.

אבל במהלך הצפייה בסרט חשבתי כל הזמן איך זה יכול להיות שאני מתעב את סרטי הבורקס של שנות ה-70, ואילו את "פנתר לבן" אני אוהב. העדתיות גם שם וגם כאן. סיפור אהבה חוצה תרבויות גם שם וגם כאן. זאב רווח גם שם וגם כאן.

התשובה, אני חושב, היא בהרגשה. ההרגשה ש"פנתר לבן" אמנם מגיע ממסורת קולנוע אמריקאית שורשית מאוד, אבל מעברתת אותה, משתמשת בחומרים ישאלים מאוד אוטנתים, אמינים, ואמיתיים, בעוד שהסרטים העדתיים של שנות ה-70 הרגישו לי כמו מישהו שצוחק עלי. שמשתמש בקונפליקט העדתי כדי ליצור משהו מלאכותי, חסר שיניים.

"פנתר לבן" הוא סרט מהסוג שצריך שיהיה כאן. שטוב מאוד שהוא כאן. מצד אחד לא סרט ששואף להיות סרט איכות מהסוג שניר ברגמן (במאי נפלא, לטעמי), למשל, עושה. ומצד שני, לא הסרט שקורץ לקהל בצורה כל כך בולטת, כמו "לצוד פילים" (אחלה סרט, לטעמי. נדבר עליו מחרתיים). "פנתר לבן" הוא סרט שנשען על "רוקי", על סרטי אגרוף אמריקאים הכי פשוטים, אבל דני רייספלד הבמאי יודע להביא את החומרים הישראלים לתוך התבנית האמריקאית בצורה אמינה, מרגשת, ומרתקת.

סרט איגרוף אמריקאי ישראלי. "פנתר לבן"

סרט איגרוף אמריקאי ישראלי. "פנתר לבן"

התסריט מתפתח בהדרגתיות, בסבלנות, כך שכל שלב בהתפתחות הסיפור מרגיש לי אמין. השחקנים האלמונים ברובם מביאים עוצמה נדירה למסך, ובעיקר אמורים הדברים לגבי יבגני אורלוב, שהוא שילוב לא רגיל של אלימות מתפרצת ושל רגישות גדולה, וכמובן לגבי זאב רווח, האיש שהיה כאן הרבה לפני שנולדתי, והוא עדיין כאן, כאבא שכולנו היינו רוצים. רם שוויקי מנצל את הלוקיישן של טבריה בצורה מקסימלית (ואני לא בטוח איזו טבריה מעניינת אותי יותר: זו של דני רייספלד, או זו של "העולם מצחיק"), וגם המוסיקה של אלון אוחנה תורמת הרבה לקצב הנכון של הלב בצפייה (וכמובן, דני רייספלד משתמש במוסיקה בחוכמה).

"פנתר לבן" הוא סרט שנכנס ללב לאט, אבל כשהוא שם, הוא נשאר שם. חלום קולנועי שמשתמש בחומרים אוטנתיים כדי לספר לנו משהו על עצמנו. זה לא הרס אותי כמו "המשגיחים", אבל זה אחלה סרט. מרגש ויפה.

בכל הנוגע לאופיר: יש אינפלציה של סרטים טובים השנה. מתחיל להיות צפוף. אבל מגיע לו, לדני רייספלד מועמדות על בימוי (הסרט שלו מועמד במסלול הפרינג'. כרגע הוא הפייבוריט שלי להיות השישי בקטגוריית הסרט). גם ליבגני אורלוב מגיעה מועמדות (וגם לזאב רווח, אבל הוא כבר קיבל את שלו. יבגני אורלוב הוא פנים חדשות ומרגשות). אחד בשם וולקן מרשים ומפחיד בתפקיד האח של הדמות הראשית, ומיטל גל-סוויסה מקסימה בתפקיד משנה (אבל היא לא הוגשה ע"י ההפקה של הסרט לשיקול האקדמיה הישראלית. חבל). גם המוסיקה צריכה לקבל מועמדות…

…בקיצור, "פנתר לבן" הוא סרט ראוי, מרגש, ויפהפה. אבל עכשיו כבר צריך לראות איך הוא עומד מול 27 הסרטים האחרים בתחרות. וצפוף, צפוף מאוד השנה (אבל סיכומים עושים בסוף, לא במדרגות. עם זאת, צריך לומר שאני כבר רואה חמישייה שלא כוללת את הלהיט הקופתי "פלאות", וגם לא את הלהיט הקופתי בהתהוות, "לצוד פילים", שניהם לא רעים בכלל).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s