פסטיבל ירושלים 2013: מסוגפות

אז לקחתי הימור. הלכתי לראות סרט יפני של יותר מ-4 שעות וחצי (בשני חלקים עם הפסקה), מה שאומר ש

1. אם הסרט לא טוב אני הפסדתי 4 וחצי שעות מהחיים שלי (ועוד 80 ש"ח בערך), וכל זאת תוך כדי סבל מתמשך

2. אם הסרט לא טוב, הפסדתי גם סרטים אחרים, אולי טובים יותר, שהוקרנו במקביל בפסטיבל.

אבל ההימור השתלם. מדובר בתצוגת בימוי מופלאה שיוצרת סרט ארוך אמנם, אבל מאוד מרשים, מרגש, ומעורר מחשבה.

ראיתי רק סרט אחד של קיושי קוראסאווה בעבר. זה היה "טוקיו סונאטה" היפה-אך-משונה שהוקרן במקומותינו לפני כמה שנים. אז זה לא שבאתי להקרנה של "מסוגפות" על בליינד לגמרי. היה לי על מה להישען. אבל בהתחלה התחיל החשש לקנן: ההתחלה צולעת למדי, קורקטית מדי. היסודות מונחים: חמש נערות משחקות בחצר. גבר זר ניגש אליהן, מבקש מאחת הבנות להתלוות אליו לעזור לו במשהו. זמן קצר לאחר מכן היא נמצאת מתה.אף אחת מהבנות לא זוכרת איך נראה אותו גבר, או כל פרט אחר שיעזור למצוא את הרוצח. מכאן הסרט מתפצל לארבעה פרקים ועוד פרק אחד. ארבעת הפרקים הראשונים הולכים 15 שנים קדימה, מפרטים את חייהן של כל אחת מארבע החברות הנותרות בצל הטראומה. הפרק החמישי הוא הסיכום, הפרק שבו נחשפת כל האמת.

אז ההתחלה מציגה צילום בגוונים של לבן, כמעט עני מדי. הרבה תלבושות לבנות, הרבה קירות לבנים. כמו סרט לואו-באדג'ט. ובניגוד לצפוי, קוראסאווה לא משתמש בלבן כדי ללכלך אותו בדם (כמו, נגיד, ב"פארגו"). ובכלל, הקורקטיות וסירובו של הבמאי לגרום לדרמטיזציה של האירוע המחולל גרמו לי לחששות כבדים.

אבל, סבלנות.

אמא וילדה מסוגפות.

מתוך "מסוגפות"

מסתבר שקוראסאווה הזה במאי חכם יותר ממה שחשבתי בהתחלה. הוא מפתח את הסיפורים שלו בקצב מדוד, משלב עבר והווה בצורה מרתקת, חושף את האמת שלב אחר שלב, וכל זאת עם עבודת בימוי מופלאה הכוללת העמדות מצלמה שבחלקן השאירו אותי פעור פה (לא פעם הוא מעביר דמויות כאילו לא קשורות בקדמת הפריים או ברקע הפריים בנפרד מההתרחשות העיקרית, אבל כל מה שקורה בפריים חשוב אצל קוראסאווה) וגם עבודה אדירה עם מוסיקה. יש רגעים שהמוסיקה הולכת עם התמונה, מוסיפה למתח ואף לאימה, ויש רגעים שהמוסיקה הולכת נגד התמונה, מדגימה דמיון רב של הבמאי, ומוסיפה נופך מפתיע של הומור לסצינות דרמטיות ואפילו לסצינות מתח/אימה.

"מסוגפות" כפשוטו הוא תצוגת בימוי מרהיבה של במאי שיודע מה שהוא עושה, והיצירה בכללותה מעלה סימני שאלה על היחסים בין גברים לנשים, ועל היצרים העמוקים ביותר (קנאה, נקמה) שחבויים מתחת להעמדת פנים נקייה ולבנה. והסיפור נפרס בסבלנות, עם כתיבה תסריטאית משובחת (מלבד, אולי, סצינה אחת לקראת הסוף במעין תחנת משטרה מאולתרת/ בשיפוצים, שבה אם הילדה המנוחה חושפת את האמת בפני חוקרי המשטרה. הסצינה הזו התארכה לי כיוון שאני כבר הבנתי מה היא הולכת לומר לפני שהיא אמרה את זה).

בקיצור, כדאי. כדאי לקחת את ההימור הזה. את הארבע שעות וחצי האלו סביר להניח שתוכלו לראות רק בפסטיבל ירושלים. ארבע שעות וחצי של קולנוע משובח (אני מזכיר למודאגים: יש הפסקה).

עוד הקרנה של "מסוגפות": בשבת ה-13/07.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל ירושלים 2013: מסוגפות

  1. ראיתי את הסרט היום. אחת החוויות הטובות שלי מהפסטיבל השנה, (שבכלל היה אחד הטובים אצלי, לאחר שמלקחים משנים קודמות השכלתי להתמקד בסרטים בהם העלילה היא המרכיב העיקרי).
    אחרי "המשאלה" משנה שעברה, "לתפוס את אבא" של השנה והסרט הנ"ל, סרטים יפנים נכנסים אצלי רשמית לרשימת הmust של כל פסטיבל. "מסוגפות" למרות שדי נמרח בסופו של דבר, לא סבלתי, ה-4.5 שעות עברו לי במהירות, ולדעתי זה היותו של הסרט ארוך (וטוב) זה היתרון שלו , ככה אפשר להתחבר הרבה יותר לדמויות ולעולם ה- (אפילו לא יודעת איך להגדיר את זה, יפני???) של הסרט, מה שלא הרגשתי בסרטים אחרים קצרים יותר שראיתי.

    נכנסתי לסנימטק 3 ב-12:30 יצאתי ב-18:00 (כולל הפסקת קפה של שעה) ואני חיה כדי לספר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s