פסטיבל ירושלים 2013: ימי דיג

בחיי שאני נהנה השנה בירושלים. אני אולי לא רואה יצירות מופת, אבל אני כן רואה כמה וכמה סרטים מאוד טובים, כאלו שכמעט בודאות לא אוכל לראות בשום פלטפורמה אחרת.

וחבל. חבל שהקהל הרחב נחשף (כמעט) רק לסרטים הוליוודיים עתירי אפקטים ובעיקר רעש. רעש עצום. כי הנה מגיע "ימי דיג". סרט ארגנטינאי שקט. ונינוח. בלי סקס. בלי אלימות. ואפילו בלי דרמות גדולות. הכל רגוע ורוחש מתחת לפני השטח. וזה סרט מקסים ומרגש ונהדר.

איש בן 52 נמצא בדרך לראות את ביתו, אותה לא ראה כמה שנים. שלא כמו בישראל קטנת המימדים, בארגנטינה הגדולה, אם הבת שלך עוברת דירה, ואתה עסוק, והיא עסוקה, סביר להניח שלא תיפגשו הרבה זמן. אבל האיש הזה אלכוהליסט. הוא עבר גמילה, אבל בעבר כנראה פגע בביתו. והיא נעלבה ועזבה. כל זה, אגב, לא נמצא בסרט. "ימי דיג" הוא בעצם סדרה של מפגשים של גיבור הסרט עם אנשים שנקרים בדרכו. אנשים טובים שרוצים לעזור.דרך השיחות שלו איתם אנו מגלים עולם ומלואו. קצת כמו "סיפור פשוט" של דיויד לינץ', האיש המבוגר נעזר באנשים טובים באמצע הדרך.

אלחנדרו אוואדה. זה השם של השחקן הראשי הנהדר של "ימי דיג".

אלחנדרו אוואדה. זה השם של השחקן הראשי הנהדר של "ימי דיג".

והסרט הזה הוא על ההחמצות של החיים. על חוסר היכולת למצות את המאוויים, את השאיפות שלנו, בתחום המקצועי ובתחום האישי. החולשות שלנו (במקרה של גיבור הסרט הזה – לאלכוהול) גורמות לנו לפספס את החיים. אז הנה גיבור הסרט הזה יוצא למסע תיקון. זה לא קל. כי הבת סוחבת איתה כאב גדול. וגם המצב בעבודה לא משהו. וגם המצב הבריאותי כבר לא משהו. אז אולי רק התחביב החדש של הדיג. אבל גם זה לא פשוט – והוא מקיא את נשמתו. אבל בסוף הוא יצליח לפחות בדבר אחד. הוא יתמיד לפחות בדבר אחד. זה הניצחון שלו.

וגם אם זה נצחון מינורי – זה הסרט. מינורי, ושקט, ואנושי, וחם, ומרגש. הבמאי קרלוס סורין מוביל את הסיפור בנינוחות נעימה, משתמש במוסיקה בחוכמה וברגישות (במיוחד ראויה לציון סצינה שבה האב שר לביתו. השילוב של שירתו של האב עם המוסיקה המקורית המתנגנת ברקע היא מופת של אוזן רגישה לרחשי הלב של הדמויות), מדריך את השחקנים בסבלנות אל שיאים רגשיים מתונים (גם סצינת העימות הגדולה בין האב לביתו מתפוצצת בשקט) – ודווקא בגלל שהכל בטוב טעם, בחיוך, הרגעים העצובים חודרים יותר עמוק.

"ימי דיג" הוא סרט אינטלגנטי, עדין, ומרגש. קשה למצוא סרטים כאלו ביום יום. לפחות יש כאלו בנמצא בפסטיבלים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s