פסטיבל ירושלים 2013: פרנסס הא

פעם, לא כל כך מזמן, הייתי מעיף מבט בתכניית הפסטיבל ומנפה מיד את כל הסרטים שצוין לגביהם "מתורגם לעברית". הסרטים האלו היו רואים מסך מסחרי רגיל לא מעט אח"כ, ולא מצאתי טעם לנסוע לירושלים לראות סרטים שמעט לאחר מכן אוכל לראותם קרוב לביתי. אני בפסטיבלים כדי לראות את הסרטים שאי אפשר לראות בשום מקום אחר.

אבל מאז אתה אף פעם לא יכול לדעת. הנה, השנה הוקרן בפסטיבל הסרט היפה אך מתסכל Ain't Them Bodies Saints, בעותק מתורגם לעברית. אני בספק אם הוא יופץ מסחרית. ומצד שני מוקרן כאן "פרנסס הא". סרט נגיש, חמוד, מצחיק, חביב, כיפי, וגם מרגש, והוא לא מתורגם בכלל (תרגום דיגיטלי נוסף, אבל לא בגוף הסרט). זה סרט מאוד מדובר בסצינה העולמית, וגם כאן – לא באמת ידוע אם הוא יופץ.

אז הלכתי וראיתי אותו. ו"פרנסס הא" עונה על כל הציפיות. הוא סרט קליל, ועם זאת יש בו עולם ומלואו. הוא כיפי, ועם זאת מלא רגש. הוא משוחרר מעלילה, אבל יש בו סיפור. והוא חוויית צפייה ייחודית ומומלצת. ורק שתדעו (מי שצריך לדעת), האולם היה מלא וגדוש עד להתפקע (אולם 1, האולם הגדול של הסינמטק הירושלמי, לא אחד האולמות הקטנים יותר. מלא לגמרי. נו, אז יופץ או לא יופץ לקהל הרחב?)

"פרנסס הא" הוא סרט לדור הצעיר. לבני ובנות ה-20 פלוס. אלו שכבר לא נמצאים תחת המטריה של ההורים, אבל עדיין נזקקים לעזרה. עזרה כספית, אבל בעיקר עזרה מוראלית. הרי ההורים בגיל הזה מנדנדים יותר מהרגיל: מ"מתי תתחתני?" ועד "תמצאי עבודה אחרת. אין עתיד במה שאת עוסקת בו". והנה, פרנסס הא, היא רקדנית עם ציפיות להתקדם בחיים. אבל החיים קשים, לא הולכים כמתוכנן. והלחץ גובר. גם אם ההורים לא באמת לוחצים פיזית, הלחץ יותר מגיע מבפנים. הרצון להצליח. הרצון לאהוב ולהרגיש נאהבת. הרצון להביע את עצמך באמצעות מה שאת הכי טובה בו (במקרה של פרנסס: בריקוד). כולם מסתכלים עלייך מלמעלה. והחברות שלך אוהבות אותך, אבל יש להן חיים משלהן. לחברה הטובה ביותר שלך יש פתאום חבר חדש, אהבה חדשה, והזמן שלה איתך מצטמצם. העבודה לא מתקדמת כמו שצריך, ואין מספיק כסף לשלם את שכר הדירה. את מוצאת בינתיים עבודות זמניות שלוקחות את חייך למסלול ללא דרך או מוצא. את מרגישה לבד, לא מוערכת, מחפשת קצת חום אנושי, קצת הערכה.

פרנסס הא לא עושה משהו פרודוקטיבי. צעירים ניויורקים ב"פרנסס הא".

פרנסס הא לא עושה משהו פרודוקטיבי. צעירים ניויורקים ב"פרנסס הא".

וזה "פרנסס הא". סרט על מציאת הקול הפרטי שלך כנגד כל הקשיים של החיים. עם הרבה הומור, עם שפה ייחודית של צעירים ניו-יורקים של היום (מישהו השווה את זה לסרט של וודי אלן. יש בזה משהו), ועם בימוי רגיש ומדויק בפרטים, מלא המצאות כאילו הוא נוצר בפריס של שנות ה-60 (וחלק ממנו באמת מתרחש בפריס), מצולם בשחור לבן מרהיב, ועם עבודה מצוינת עם מוסיקה (סצינת "אהבה מודרנית" סוחפת במיוחד) – "פרנסס הא" הוא סרט צעיר על צעירים שירגש כל אחד שנמצא בשלב הזה של חייו, וכל אדם בוגר יותר שיגיד לכם :"בזמני, לא היה מה לאכול. עבדתי קשה כל היום וכיוב'…". הנה סרט על ה"עבדתי קשה" שהוא לא סיפורי סבתא. לא צ'יזבטים. זאת המציאות של רוב הצעירים בעולם המערבי.

אז יופץ או לא יופץ, היה שווה להגיע לירושלים בשביל הסרט הכיפי והמרגש הזה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s