לפני חצות: "זה לא מושלם, אבל זה אמיתי". ובגלל זה, זה מושלם.

זה הסרט שאני מחכה לו כבר כחצי שנה. אבל שלא כמו בימים רגילים היו דברים שמנעו ממני לרוץ ולראות אותו כבר ביום היציאה שלו. היה זה, נו, פסטיבל (וכן, זה היה סרט הנעילה של פסטיבל ירושלים, אבל אני לא אסע לירושלים לראות סרט שאני יכול לראות בתל אביב. ולמרות שריצ'ארד לינקלייטר עבר סנטימטרים ממני בסינמטק בירושלים, אני לא מחשיב את עצמי מעריץ שלו, למרות אהבתי לשני הסרטים הקודמים בסדרה).

חזרה ל"לפני חצות": אני מעדיף להתייחס לעצמי כרומנטיקן שמאמין באהבה. והסרטים האלו, שמשחקים עם הנושא, הם, בסופו של דבר, אלו שהכי קרובים לליבי. וכך אימצתי לליבי את "לפני הזריחה", שהוא פנטסיה צנועה, נאיבית, ומתוקה של אהבה צעירה. וכך גם אהבתי מאוד את החלק השני, "לפני השקיעה", שהיה כבר חותמת גומי שאהבה רומנטית אכן קיימת. ג'סי האמריקאי וסלין הצרפתייה נפגשו יום אחד ברכבת, והתחילו לדבר, ולדבר, ולדבר. ולאהוב, ולאהוב, ולאהוב. הם גישרו על אלפי קילומטרים של תרבויות שונות ויבשות שונות ונשארו ביחד (בסוף הסרט השני, באחד הסופים הכי יפים של סרטים רומנטיים אי פעם).

ג'סי לפנ חצות

ג'סי לפני חצות

באיזשהו מקום, הסרט השלישי מקבל נקודת פתיחה קשה יותר מקודמיו. הסרט הראשון היה דף נקי, עליו נכתבו מאוויי יוצריו. הוא הפך לסרט אהוב על קבוצה קטנה אבל נאמנה של מעריצים. הסרט השני יצא מתוך האהבה השבטית הזו והרחיב את מעגל האהבה שהקיף את הפרויקט הזה, והוא כבר הפך למועמד לאוסקר (על תסריט). אז עכשיו, מה אפשר לעשות? או למחזר את ההצלחה ההיא, וליצור בעצם קופי בסגנון ובתוכן, ובכך בעצם להפוך למוצר הוליוודי מאוס. או להמשיך וליצור מוצר רומנטי מקורי, מידבק, המשתנה מול עינינו.

ו"לפני חצות" הוא שני הדברים האלו. החצי הראשון של הסרט באמת ממשיך את חביבותם של השנייים הראשונים. הסצינה הראשונה, בה נפרד ג'סי מבנו מהאישה הקודמת שלו,  אמנם חמוצה מתוקה, אבל מיד אח"כ, סצינה ארוכה ברכב בה ג'סי וסלין פשוט מדברים. ומקניטים אחד את השני. ורבים. ומשלימים. ואוהבים. מיחזור של שני הסרטים הקודמים. יפה, מוכר, מוכר מדי. אח"כ מגיעה סצינה יפה בה הם עושים וריאציה על הסרטם הקודמים, והפעם מרחיבים את המעגל לסצינת ארוחת ערב רבת משתתפים, אבל שוב, שיחה נעימה וקולחת. ואח"כ שוב טיול בשניים, כמו הסרטים הקודמים.

אבל החצי השני של הסרט הוא המדהים באמת. מדובר בעצם בסצינה אחת ארוכה מאוד שנמשכת כמעט חצי סרט. הסצינה בבית המלון. סצינה כזו עצומה לא ראיתי מזמן בקולנוע. אם עד עכשיו הכל היה בנעימות, ברוך, במתק שפתיים, והדיונים על כן או לא אהבה רומנטית, יש או אין דבר כזה אהבה נצחית, הסצינה הזו בבית המלון היא מקרה המבחן של הכל. היא היישום של כל התיאוריות שדוסקסו במשך שני סרטים וחצי. והדיון הכואב, הצורב, האמיתי כל כך, הוא כל כך חודר קרביים שהוא הופך את הסרט השלישי בסדרה הזו למשמעותי הרבה יותר.

סלין לפני חצות

סלין לפני חצות

הסצינה הזו מדהימה מכמה בחינות: ראשית, השליטה המדהימה בטון שלה. היא מתחילה ברוך ועדינות אין קץ, ומתהפכת לריב, ומשתנה עוד כמה פעמים, והכל מרגיש אורגני, אוטנתי. אין שמץ של זיוף. וזה מצליח תודות לכתיבה הכנה, למשחק האדיר של שני השחקנים, ולבימוי שיודע לא להפוך את זה להצגת תיאטרון היסטרית. הויכוח הזה במלון הוא כל כך חודר קרביים ועשוי כל כך נפלא עד שלא נותר לי אלא להיסחף אל חייהם של ג'סי וסלין. אם עד עכשיו הייתי צופה מבחוץ, מחויך ונעים, עכשיו כבר הפכתי למעורב בכל פרט בחייהם, לוקח צד בויכוח (ומחליף צדדים לפעמים, כאשר מישהו, או מישהי, אומר בלהט הויכוח משהו קיצוני מדי).

הסרט השלישי בסדרה הוא לכאורה התפכחות מהחלום על אהבה רומנטית. אבל בסופו של דבר היא כן קיימת, רק אולי בצורה שונה. אנחנו לא אנשים מושלמים, אבל אם אנחנו יודעים לקבל את האחר/ת עם החסרונות שלו/ה, אז כן, זו אהבה אמיתית. לא חלומית, כזו מהסרטים, אלא מציאותית, וקיימת. והסרט הזה הוא בעת ובעונה אחת התפכחות מהחלום, וגם אשרור קיומה של אהבה רומנטית שלמה.

כמו הקודמים, זהו סרט חכם ונפלא, אבל הפעם, חכם במיוחד, ונפלא עוד יותר.

נ.ב.

פינת הניטפוקים 1: אז איך קוראים לבן של ג'סי בסרט? חלק מהזמן הוא נקרא האנק, ובפעמים אחרות הנרי. מה נכון?

פינת הניטפוקים 2: המתרגם כנראה לא מכיר את הטרילוגיה. בשלב מסוים נאמר "נפגשנו לפני 18 שנים". המתרגם שמע "18 חודשים", ולכן תרגם "שנה וחצי". צורם מאוד לכל מעריצי הסדרה (ואני ביניהם).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “לפני חצות: "זה לא מושלם, אבל זה אמיתי". ובגלל זה, זה מושלם.

  1. נתקלתי בסרט הראשון בטרילוגיה לפני כשנה. צפיתי בו והתאהבתי. השבוע צצה לה פרסומת בדפדפן שפרסמה את הסרט השלישי וגילתה לי כי זו בעצם טרילוגיה וכך גיליתי לשמחתי כי קיימים עוד שתי סרטים. היום צפיתי בשלישי והייתי מרותקת. אבל היה דבר שנורא נורא הציק לי- הרגיש לי כאילו בכל החלק של בית המלון, סלין מנסה לחרחר ריב. זה הרגיש מאוד מאולץ ולא מבחינת המשחק, אלא כמו ילד עייף מאוד שמסרב ללכת לישון אבל מצוברח וכועס מעייפות. לא נראה לי שאני מצליחה להסביר, אבל נשארתי עם טעם מעט מר למרות הסיום המעודד.

    ביקורת מצוינת!

  2. האנק זה שם חיבה להנרי.

    חוץ מזה, אחלה ביקורת. הסרט הראשון הוא אחד האהובים עלי אי פעם, יצירת מופת מושלמת. בסרט השני והשלישי יש משהו ארצי יותר, מפוכח ומריר יותר, והדיאלוגים בהם עוסקים יותר בענייני יום-יום אישיים ובנושאי אקטואליה, שזה אולי הופך אותם ליותר ריאליסטיים, אבל מוציא מהם את המימד הפנטסטי האוניברסלי והעל-זמני של הסרט הראשון. הם עדיין סרטים נפלאים, אבל לא באותה רמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s