פרסי אופיר 2013: פלסטלינה

איזה מזל שיש חנה לסלאו בסרט הזה. היא מכניסה הרבה אנרגיה בסרט הדי עומד במקום הזה. עוד הוכחה למשפט הישן שגורס שאין דבר כזה תפקידים קטנים.

"פלסטלינה" הוא סרט על המין הנשי המדוכא. אז למה לעזאזל הוא ממוקם ב-1966? מה, ב-2013 הנשים השיגו שיוויון מלא? איזה ערך יש להעברת הסיפור לזמן שלפני מלחמת ששת הימים? שלא כמו ערן ריקליס ב"צומת וולקן", העובדה שהמלחמה מתקרבת אינה מהווה שום פקטור בסרט. ב"צומת וולקן" הציב ריקליס בתחילת הסרט גרזן שעומד ליפול. ולכל אורך הצפייה אנו חווים סיפור בנאלי למדי על להקת רוק שרוצה להצליח, אבל עצם העובדה שהכל הולך להשתנות או-טו-טו הטעינה את הסיטואציות במתח וברגש. ב"פלסטלינה" לא מצאתי שום ערך לתקופתיות של הסרט.

ובכלל, זה סרט די מבולבל. יש בו כמה חוטי עלילה, אבל אף אחד מהם לא מפותח מספיק, אף אחד מהם לא ממצה את עצמו. יש ילדה שמגלה את מיניותה, ואפילו מבקשת להירשם לחוג שחיה, כנראה בגלל שהילד שמוצא חן בעיניה הולך גם הוא לשם. אבל רסיסי הסצינות שמתייחסות לכך לא מוסיפות מספיק מכשולים בדרכה של הילדה, ובכלל, הסרט יותר על האמא.

ריימונד אמסלם, האמא ב"פלסטלינה".

ריימונד אמסלם, האמא ב"פלסטלינה".

היא אישה מ להמשיך לקרוא