יללת הזאבים: סרט וולט דיסני

אני ילד עירוני. נולדתי בתל אביב, וכל חיי גדלתי בעיר. אין לי כל דרך להתייחס לחיים הפראיים של החיות. גם כשהייתי בצבא, החלקים הכי קשים בשבילי היו 'בשטח'. הייתי בבסיס מסודר, אבל כשיצאנו החוצה, ל'שטח', הייתי די מתברבר. קשה לי בלי הפינוקים של העיר. אז גם קשה לי עם סרטי טבע. אין לי ממש גישה אליהם. זאת הסיבה שאני נמנע מהם.

אבל הנה עושים כאלו גם בישראל. משה אלפרט משקיע את חייו בפרויקט הזה, של צילום הטבע. סרטו הקודם, "ארץ בראשית", זכה להצלחה (לא ראיתי. כאמור, אין לי דרך לגשת לסרטים כאלו). עכשיו מגיע סרטו השני, "יללת הזאבים".

להבנתי, אלפרט מנסה לתווך בין העולם הזה, הפראי והחופשי, לבין אנשים כמוני, אנשים המפונקים במנעמי העיר. יש שתי דרכים עיקריות להנגיש את העולם הנסתר הזה אל התרבות האורבנית: הגישה המדעית, של נשיונל ג'יאוגרפיק, בה וויס-אובר מסביר לנו את שאנו רואים, ובעצם מלמד אותנו על החיות, על מנהגיהן, ועל אורח חייהן בטבע.

ויש את הגישה שמשה אלפרט משתמש בה. גישת וולט-דיסני. הגישה שבה הוא בעצם מאניש את הזאב, נותן לו קול, תכונות אנושיות. הרי רוב סרטי וולט דיסני לדורותיהם נוקטים בגישה הזו: מיקי מאוס הוא עכבר, תום וג'רי הם חתול ועכבר, צ'יפ ודייל הם צמד סנאים, וודי וודפקר הוא נקר, סימבה הוא מלך האריות, וכיוב'. סרטים מצוירים רבים נותנים קול אנושי ליצור חייתי מהטבע.  וגם כאן, משה אלפרט נותן קול לזאב שהוא מציב במרכז הסרט.

"יללת הזאבים" אינו סרט אנימציה. אבל הוא מתנהג ככזה לכל אורכו. הוא מתנחמד מדי, משתדל בכל כוחו להתחבב על הקהל הרחב.

יללת הזאבים הצעירים. הו.

יללת הזאבים הצעירים. הו.

כדי להגיע אפילו לאנשים עם ההתנגדות הקשה ביותר (כמוני) הוא מנסה בכל הכוח להשתמש בהומור, וגם בבניית סיפור שירתק, שירגש. אבל להרגשתי זה מאומץ מדי. זה מולבש בכוח על הצילומים. עם המבט הראשון של הזאב על הזאבה נשמע קולו של הזאב (בקריינות של שמיל בן ארי) אומר: זאת היתה זאבה ממבט ראשון. התחכמות שכזאת. זאת הרמה של הכתיבה בסרט. להתחבב בכוח על הקהל.

וכדי לא לאבד אף אחד, לא את הילדים הרכים שבקהל, ולא את המבוגרים שנרתעים ממראות קשים, הסרט נמנע לחלוטין מהרגעים האלו. כל מעשי הטרף נעשים מאחורי שיחים. לא רואים כלום. גם אין סצינות סקס בסרט. הזאבה מתעברת ויולדת גורים. אבל לא רואים כלום. זה מגונה. זה ירחיק צופים. זה ירתיע.

אבל מבחינה דרמטית זה היה נחוץ. וזה חסר. אז מה שנשאר זה הערכה לעבודה הקשה שאלפרט עשה. עריכה מדוקדקת, צילומים עוד יותר מדוקדקים, שדרשו סבלנות של ברזל – הכל נמצא כאן. אבל כשמישהו מנסה להתחבב עלי בכוח – אני נרתע. מרוב רצון להתחכם, הסרט הזה חסר תחכום באופן קיצוני. למעט סצינה אחת, המגיעה לקראת הסוף, שלצורך העניין נקרא לה כאן 'סצינת השחרור מהשבי', ושגררה מחיאות כפיים בהקרנה שהייתי – כל שאר הסרט נשארתי מנותק לגמרי.

דווקא בגלל שמשה אלפרט עובד מאוד קשה כדי להגיע אלי – דווקא בגלל זה הוא לא הגיע אלי. אבל אולי אני לא הייתי קהל היעד מלכתחילה. אולי אנשים אחרים כן יהנו. עלי זה לא עבד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “יללת הזאבים: סרט וולט דיסני

  1. ביקורת חסרת כל ערך. אוסף סתמי של מילים. בזבוז של זמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s