RED 2: קיץ

סרט קיץ. סרט חסר מוח, או מקוריות, או נשמה. מוצר תעשייתי שנועד להוציא לכם מהארנק את הכסף שאין לכם. יש לי את כל הסיבות שבעולם לשנוא את הסרט הזה, כמו שאני שונא את רוב סרטי הקיץ. אבל RED 2 הוא בכל זאת סרט חביב. לא יוצא דופן. לא יוצא מהכלל. חביב. סתמי, אבל חביב.

לפני כשלוש שנים היה RED 1. כמו סדרת הסרטים של סטאלון (שאותה לא ניסיתי אפילו לראות), גם RED מנסה לבוא מהצד של החטיארים, ולתקוע אצבע משולשת לכל הצעירים, להראות לכולם שהם אולי זקנים, אבל הם יודעים יותר טוב מכולם מאיפה הדג משתין. והם עושים את זה בהומור. והם עושים את זה בקלילות. והם מודעים למופרכות של הסרט, מגזימים אותה בכוונה. ובגלל זה, זה עובד.

אבל RED 2 הוא כבר מוצר תעשייתי. אם הראשון היה מוצר רענן, שבא עם הרבה הומור עצמי, השני כבר ממחזר את עצמו. קודם כל, עצם קיום ההמשך. היה סרט אחד, היה סבבה. בשביל מה עוד אחד?! מה, חייבים המשך? חייבים?

אבל נניח שבכל זאת הלכתי עם זה. הבמאי של הסרט הראשון הוחלף. לא ברור למה. זה לא שהוא במאי כזה גאון, אבל הוא עשה עבודה מצוינת בסרט הראשון. אבל בהוליווד כמו בהוליווד – המותג חזק יותר מהכל.   ורוברט שוונטקה, הבמאי של הסרט הראשון ידע לשלב סרט הרפתקאות מופרך בכוונה עם הרבה הומור עצמי מופגן ועם הרבה קצב טוב. לRED 2 הוליווד הביאה במאי חסר שם או ייחוד שיעשה מה שאומרים לו. והוא אכן עושה. אבל זה ברור שהפעם חסר קצב. כל הכיף שהיה בסרט הראשון, כל האדרנלין שרץ בדם, הכל מרגיש כאן כאילו על אוטומט. זה לא שהסרט הזה רע וחסר כל טעם. יש גם כאן כמה סצינות מצוינות (המרדף בפריז, או הזה שבלונדון, למשל), אבל הזרימה העיקרית של הסרט הרגישה לי הפעם עייפה קצת. וזה קצת בעייה כשמדובר בסרט אקשן.

מתוך RED 2. אקשן!

מתוך RED 2. אקשן!

אני גם לא הבנתי בשביל מה הביאו לסרט את התוספת המזרח-אסיאתית. בחור צעיר שהוא המתנקש הטוב בעולם. זה הרי סרט על זקנים, לא? אז מה הסיפור עם הצעיר הזה?

גם התוספות הנוספות ש להמשיך לקרוא