קיסר חייב למות: העולם הוא במה

משונה לי לכתוב על הסרט הזה. משונה לי לנסות לתאר את החוויה המשונה שעברה עלי כשצפיתי בו.

מצד אחד, אין לי ממש גישה ליצירות קלאסיות. שייקספיר לא מדבר אלי. בשבילי זה מאז ומשם, ואין לזה שום נגיעה לכאן ועכשיו. זה גם מדבר בשפה גבוהה כזאת, תיאטרלית, לא ריאליסטית.

מצד שני, זה הסרט הכי ריאליסטי שיש. הוא מתרחש בבית כלא, ומשתתפים בו אסירים אמיתיים, לא שחקנים. ברובו הוא בשחור לבן, והוא מתאר בצורה מרשימה מאוד את הרגשות הכי עמוקים העולים ברוצח אמיתי כאשר הוא מחזיק חרב, גם אם היא חרב תיאטרלית, לא אמיתית.

"קיסר חייב למות" ממסמס לגמרי את הגבולות בין דוקומנטרי לעלילתי. האנשים אמיתיים. הם באמת משחקים במחזה המועלה בין כותלי הכלא. ויש גם סצינות שבהן הם עושים חזרות. למעשה, כל הסרט הוא חזרה גנרלית אחת גדולה. זה סרט דוקומנטרי מבויים. כמעט כולו הוא בעצם עיבוד של "יוליוס קיסר" ע"י האחים טאוויאני כפי שהם ראו לנכון לצלם בתוך האגף השמור של בית כלא אחד באיטליה. השימוש שהם עושים בלוקיישן מדהים: הם ממש גרמו לי להאמין שחצר הכלא היא בעצם רחובה של עיר, בה יוליוס קיסר עובר בעוד הזוממים להורגו מביטים בו, מתכננים.

חצר של כלא או רחובה של עיר. מתוך "קיסר חייב למות"

חצר של כלא או רחובה של עיר. מתוך "קיסר חייב למות"

והסרט גם עוקב אחרי השחקנים הראשיים בעודם נאבקים עם הטקסט ועם התאמתו לחייהם שלהם. אבל זהו גם החלק החלש של הסרט, לטעמי. זה החלק שהשאיר אותי מנותק. השחקנים האלו הם אינם שחקנים. הם אסירים אמיתיים שקיבלו מתנה: הזכות לשחק בהצגת תיאטרון, ובכך, קודם כל, למלא את הזמן המת שיש להם, כי מה זו שהייה בכלא אם לא הרבה זמן מת. אז הם מתמסרים להצגה לחלוטין. אבל כשהם צריכים לשחק את עצמם, לומר דברים הבאים מכאן ועכשיו ומתנגשים עם אז ומשם, הסצינות האלו מבוימות כאילו הן אמיתיות, אבל היה לי ברור שהן מזויפות, לא אמינות. וכך נפגע גם עמוד שדרה קריטי של "קיסר חייב למות" – אם הוא בא להראות כיצד אנשים שחיו חיים של אלימות מביאים ליצירת תיאטרון קנונית את חייהם שלהם עצמם – אותם חיים אינם נמצאים, בעצם, כאן. יש רק ייצוג חיוור ולא אמין שלהם. ומכאן שכל האלמנט הדרמטי התלוי בהם נעלם ואיננו.

אז כן, זה סרט מאוד מרשים. ולמרות שאין לי נגיעה לשייקספיר, ההתמסרות הטוטאלית של האסירים להצגה והדרך בה נפרס העיבוד הזה מרתקים, אבל זה סרט שהשאיר אותי די מנותק, ואפילו מבולבל. מה כאן אמיתי, מה מבוים, מה מתוסרט, ומה ספונטני. לא תמיד ידעתי איפה אני נמצא מהבחינה הזו, והלימבו הזה הוציא אותי מההקרנה עם מחשבות אבל בלי ריגושים. סרט משונה, "קיסר חיב למות".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s