פרסי אופיר 2013: בשר תותחים

סרט משעשע, "בשר תותחים". וזהו.

באמת, זהו.

אין לי שום אפשרות להתייחס ברצינות לאיזשהו משהו בסרט הזה. נדמה לי שאיתן גפני אוהב את הז'אנר הזה, של סרטי הזומבים, ובא לו רעיון מדליק: להביא את הז'אנר הזה לישראל. לספר את הסיפור של הסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך הסיפור של זומבים צמאי דם. אבל אין לי שום יכולת להתייחס לאמירות הפוליטיות שגפני מנסה לדחוף כאן. משהו כמו: התוקפנות שלנו, הישראלים, סופה שתופנה נגדנו.

גפני מתרכז בסרט הזה בעיקר בזומבים. באיפור שלהם. באפקטים המיוחדים (הסופר-אובר-מוגזמים). וזה די משעשע. לקראת הסוף, בסצינה בנהריה, גפני מביא את הסרט לרמת טירוף שהזכירה לי את הסוף של "אוכפים לוהטים" (של מל ברוקס. אחת הקומדיות הטובות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, לטעמי). אבל החסרון הגדול של הסרט הוא עיצוב הדמויות, והטקסטים הלא-מאוד עמוקים שהושמו בפיהן. חוץ מלירון לבו, אין כאן באמת שחקנים (וצריך להוריד את הכובע בפני לבו: זה שנים רבות הוא משכיר את שירותיו לבמאים בראשית דרכם. לא דבר של מה בכך). וכך כל הדמויות חד מימדיות, והן לא יותר מייצוג קרטוני של אספקט אלים בחברה הישראלית (הדתי, הגזעני כלפי פנים, כלומר אנטי רוסי ואנטי אתיופי, והגזעני כלפי חוץ, כלומר אנטי ערבי).

דם אש וסכינים. מתוך "בשר תותחים"

דם אש וסכינים. מתוך "בשר תותחים"

פועל יוצא מכך הוא ש להמשיך לקרוא