פרסי אופיר 2013: סיכום שלב א'

תכניסו את זה טוב טוב לראש: יש לנו קולנוע מצוין בישראל. ממש ממש מצוין. בקנה מידה בינלאומי. באמת. אבל יש לנו גוף מנהל, אקדמיה שאפעס…לא כל כך מצוינת…

27 סרטים עומדים לשיפוט האקדמיה הישראלית לקולנוע השנה. טקס חלוקת הפרסים יתקיים מתישהו בספטמבר איפשהו בחיפה, וינחה/ תנחה אותו מישהו/ מישהי, והוא (אולי) ישודר ע"י איזשהו ערוץ (אף ערוץ ישראלי לא מתלהב לשדר. אולי זה הזמן לפנות לאל-ג'זירה). אולי כשהתחרות תתקיים רק בין סרטים שכבר הופצו, אז גם הקהל הרחב יכיר כבר את הסרטים שבמירוץ ויתעניין בתחרות (ואז גם יהיה שידור חי בערוץ מרכזי). ואולי גם לא יצטרכו להוציא למסכים בבהילות סרטים כדי שיעמדו בתקנון האקדמיה האמריקאית, שהרי זו בעצם התחרות לבחירת הסרט שייצג אותנו שם. זו טעות שחוזרת כל שנה מחדש: חברי אקדמיה מנסים לקלוע לטעם האקדמיה האמריקאית במקום להצביע לסרט שהם הכי אהבו. וזה כל כך פשוט לתיקון: זו פשוט צריכה להיות קטגוריה נפרדת. הסרט הטוב ביותר הוא לא תמיד הסרט שאולי יכול לעשות את זה לאמריקאים.

אז כתוצאה משני הקלקולים האלו, ומהעובדה שהאקדמיה הישראלית עדיין חושבת שטקס חלוקת הפרסים שלה הוא בעצם פרומושן אחד גדול לסרט הזוכה, שיוצא למסכים מיד עם תום הטקס, עם תום ההקרנות המוקדמות לחברי האקדמיה אני רואה בינתיים סרט אחד שמוביל בפער ניכר על חבריו: נדמה לי ש"בית לחם" הוא המועמד המוביל לזכייה. הוא הולך להיות מוקרן בונציה, והוא משובץ להפצה בישראל בסוף ספטמבר. והוא אכן מרשים מאוד, אם כי מצאתי אותו קצת בוסרי.

בחודשיים האחרונים צפיתי בכל הסרטים שבתחרות, וכתבתי על כולם כאן בבלוג (הסרט היחיד שלא פרסמתי עליו פוסט הוא "מי מפחד מהזאב הרע". הסרט עולה בעוד שבועיים להקרנות מסחריות, והפוסט יפורסם אז. במשפט: הסרט מוגדר כסרט מתח/ אימה קומי. הקומדיה עבדה עלי מצוין. המתח/ אימה – בכלל לא. הפוסטים על שאר הסרטים מרוכזים כאן). אני רוצה לחלוק עם קוראי הבלוג הזה כאן את התרשמותי הכללית מהסרטים, ולצרף רשימה של המועמדים שאני הייתי בוחר לו אני הייתי חבר אקדמיה. יודגש: לא מדובר בהימורים על הסרטים, השחקנים, הבמאים, והצלמים שיגיעו למועמדות סופית. מדובר ברשימה של האנשים שהכי הרשימו אותי השנה, האנשים שהכי אהבתי את עבודתם, האנשים שהייתי רוצה לראות מתוגמלים על עבודתם במועמדות ואולי בזכייה.

כך הייתי רוצה לראות את התחרות מתנהלת. הייתי רוצה לראות אנשים מצביעים מהלב, ללא חשבונאות של מה יקרוץ יותר לחו"ל.

סרט

אומר מראש: שני סרטים אהבתי יותר מכולם. שני סרטים מצוינים, אדירים, חורכי לב ונשמה. אחד הוא מסמך מטריד ומטלטל. השני הוא סרט מלא מחשבה ורגש על האופי הישראלי. לאחד קוראים "שש פעמים". לשני קוראים "מקום בגן עדן". אלו שני הסרטים הישראלים הטובים של השנה. לטעמי. לטעמי. ויש עוד כמה סרטים טובים מאוד.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר להמשיך לקרוא