פרסי אופיר 2013: סיכום שלב א'

תכניסו את זה טוב טוב לראש: יש לנו קולנוע מצוין בישראל. ממש ממש מצוין. בקנה מידה בינלאומי. באמת. אבל יש לנו גוף מנהל, אקדמיה שאפעס…לא כל כך מצוינת…

27 סרטים עומדים לשיפוט האקדמיה הישראלית לקולנוע השנה. טקס חלוקת הפרסים יתקיים מתישהו בספטמבר איפשהו בחיפה, וינחה/ תנחה אותו מישהו/ מישהי, והוא (אולי) ישודר ע"י איזשהו ערוץ (אף ערוץ ישראלי לא מתלהב לשדר. אולי זה הזמן לפנות לאל-ג'זירה). אולי כשהתחרות תתקיים רק בין סרטים שכבר הופצו, אז גם הקהל הרחב יכיר כבר את הסרטים שבמירוץ ויתעניין בתחרות (ואז גם יהיה שידור חי בערוץ מרכזי). ואולי גם לא יצטרכו להוציא למסכים בבהילות סרטים כדי שיעמדו בתקנון האקדמיה האמריקאית, שהרי זו בעצם התחרות לבחירת הסרט שייצג אותנו שם. זו טעות שחוזרת כל שנה מחדש: חברי אקדמיה מנסים לקלוע לטעם האקדמיה האמריקאית במקום להצביע לסרט שהם הכי אהבו. וזה כל כך פשוט לתיקון: זו פשוט צריכה להיות קטגוריה נפרדת. הסרט הטוב ביותר הוא לא תמיד הסרט שאולי יכול לעשות את זה לאמריקאים.

אז כתוצאה משני הקלקולים האלו, ומהעובדה שהאקדמיה הישראלית עדיין חושבת שטקס חלוקת הפרסים שלה הוא בעצם פרומושן אחד גדול לסרט הזוכה, שיוצא למסכים מיד עם תום הטקס, עם תום ההקרנות המוקדמות לחברי האקדמיה אני רואה בינתיים סרט אחד שמוביל בפער ניכר על חבריו: נדמה לי ש"בית לחם" הוא המועמד המוביל לזכייה. הוא הולך להיות מוקרן בונציה, והוא משובץ להפצה בישראל בסוף ספטמבר. והוא אכן מרשים מאוד, אם כי מצאתי אותו קצת בוסרי.

בחודשיים האחרונים צפיתי בכל הסרטים שבתחרות, וכתבתי על כולם כאן בבלוג (הסרט היחיד שלא פרסמתי עליו פוסט הוא "מי מפחד מהזאב הרע". הסרט עולה בעוד שבועיים להקרנות מסחריות, והפוסט יפורסם אז. במשפט: הסרט מוגדר כסרט מתח/ אימה קומי. הקומדיה עבדה עלי מצוין. המתח/ אימה – בכלל לא. הפוסטים על שאר הסרטים מרוכזים כאן). אני רוצה לחלוק עם קוראי הבלוג הזה כאן את התרשמותי הכללית מהסרטים, ולצרף רשימה של המועמדים שאני הייתי בוחר לו אני הייתי חבר אקדמיה. יודגש: לא מדובר בהימורים על הסרטים, השחקנים, הבמאים, והצלמים שיגיעו למועמדות סופית. מדובר ברשימה של האנשים שהכי הרשימו אותי השנה, האנשים שהכי אהבתי את עבודתם, האנשים שהייתי רוצה לראות מתוגמלים על עבודתם במועמדות ואולי בזכייה.

כך הייתי רוצה לראות את התחרות מתנהלת. הייתי רוצה לראות אנשים מצביעים מהלב, ללא חשבונאות של מה יקרוץ יותר לחו"ל.

סרט

אומר מראש: שני סרטים אהבתי יותר מכולם. שני סרטים מצוינים, אדירים, חורכי לב ונשמה. אחד הוא מסמך מטריד ומטלטל. השני הוא סרט מלא מחשבה ורגש על האופי הישראלי. לאחד קוראים "שש פעמים". לשני קוראים "מקום בגן עדן". אלו שני הסרטים הישראלים הטובים של השנה. לטעמי. לטעמי. ויש עוד כמה סרטים טובים מאוד.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. בית לחם

2. הבן של אלהים

3. הנוער

4. מקום בגן עדן

5. שש פעמים

6. נציג מסלול הפרינג' – פנתר לבן

בימוי

כפי שכתבתי בפוסט הרלוונטי, "סוכריות" הוא סרט שהוציא אותי מהאולם חלוק מאוד בדיעותי. גם אהבתי אותו מאוד, וגם לא כל כך. אני מרגיש שהוא כן צריך לקבל הכרה ברשימת המועמדויות, ומצד שני מצאתי לא מעט סרטים יותר טובים ממנו. אבל הרגשתי מחויב להכניס את במאי הסרט לרשימת המועמדויות (סליחה, תום שובל)

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הבמאי הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. ארז תדמור וגיא נתיב ("הבן של אלהים")

2. יובל אדלר ("בית לחם")

3. יונתן גורפינקל ("שש פעמים")

4. יוסי מדמוני ("מקום בגן עדן")

5. יוסף פיצ'חדזה ("סוכריות")

שחקן

שנה אדירה היתה בקולנוע הישראלי לשחקנים גברים. אדירה. ראיתי הרבה הצגות משחק מפעימות ממש. איתן קוניו ודוד קוניו עשו תפקידים עוצמתיים ב"הנוער" (והעובדה שאני, והרבה אחרים, לא ממש מבדילים ביניהם תפגע בהם, והם עלולים להיעדר מרשימת המועמדויות הסופית). צחי גראד וליאור אשכנזי מסונכרנים לחלוטין עם טון הבימוי הקומי של קשלס ופפושדו ב"מי מפחד מהזאב הרע". עבדאללה אל עכל הוא תגלית נהדרת ב"להישאר בחיים" של ערן ריקליס. יהב גל מקסים ב"גולדברג ואייזנברג" המופרע. לירון לבו מרשים ב"בשר תותחים". אדיר מילר לגמרי באלמנט שלו ב"פלאות", ומכרם ח'ורי הופיע השנה בשני סרטים, בשניהם היה מצוין. ב"סוכריות" הוא נהדר. הכנסתי אותו לרשימה שלי על תפקידו בסרט האחר, שם הוא יותר מצוין לטעמי.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס השחקן הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. אלון אבוטבול ("מקום בגן עדן")

2. יבגני אורלוב ("פנתר לבן")

3. מכרם ח'ורי ("הבן של אלהים")

4. שאדי מרעי ("בית לחם")

5. ששון גבאי ("לצוד פילים")

שחקן משנה

שנה אדירה היתה בקולנוע הישראלי לשחקנים גברים. אדירה. ראיתי הרבה הצגות משחק מפעימות ממש.

גם בתפקידי המשנה היו הצגות משחק גבריות מצוינות השנה. למשל, משה איבגי ("הנוער"). למשל דב'לה גליקמן ("מי מפחד מהזאב הרע"). למשל יגאל נאור ("מפריח היונים"). למשל זהר שטראוס ("הבן של אלהים"). למשל אחד בשם וולקן על תפקידו המבהיל ב"פנתר לבן". ואלו השמות שהשארתי מחוץ לרשימה שלי.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. יהודה לוי ("פלאות")

2. מוני מושונוב ("לצוד פילים")

3. מוני מושונוב ("סוכריות")

4. צחי הלוי ("בית לחם")

5. תום גרציאני ("מקום בגן עדן")

שחקנית

שנה איומה היתה בקולנוע הישראלי לשחקניות נשים. איומה. למעשה יש רק שחקנית אחת בעיניי שיכולה וצריכה לקחת את פרס השחקנית: סיוון לוי, על תפקידה ב"שש פעמים". כל השאר סטטיסטיות. "וכל השאר" זה לא כל כך הרבה. בקושי גירדתי רשימה של חמש שחקניות, כשאת השישית, טלי שרון, אני משאיר בחוץ, בגלל הבעיות המאוד רציניות שיש לי עם הסרט שבו הופיעה, "ההיא שחוזרת הביתה".

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. מורן רוזנבלט ("שבלולים בגשם")

2. מיטל גל ("פנתר לבן")

3. סיוון לוי ("שש פעמים")

4. רותם זיסמן כהן ("מקום בגן עדן")

5. שרה אדלר ("סוכריות")

שחקנית משנה

שנה איומה היתה בקולנוע הישראלי לשחקניות נשים. איומה. מהקולות שאני שומע, ליאורה ריבלין היא הפייבוריטית לזכייה, אבל בגלל הסלידה שלי מהסרט בו השתתפה ("ההיא שחוזרת הביתה") השארתי אותה מחוץ לרשימה הנבחרת שלי. גיטה אנלי הפגינה שליטה עצמית מרשימה ב"הנוער", ליליאן רות הרשימה ב"סוכריות", ורותם זיסמן כהן שיעשעה אותי ב"לצוד פילים". וזהו.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. אפרת דור ("בננות")

2. חנה לסלאו ("פלסטלינה")

3. מאיה קניג ("מעל הגבעה")

4. עירית גדרון ("אני ביאליק")

5. קרן ברגר ("מקום בגן עדן")

תסריט

הקולנוע הישראלי של 2013 פועל לדעתי יותר על ביצוע ופחות על כתיבה. "פנתר לבן", לדוגמא, הוא סרט נוסחתי לגמרי. אבל בתוך המסגרת שהוא סגר את עצמו בתוכה הוא עושה עבודה מצוינת, והסרט יצא מרגש מאוד לטעמי. גם החברים שעשו את "הבן של אלהים" יצאו לדרך עם תסריט קצת מקרטע לדעתי, אבל עשו עבודה יפה מאוד בכל אספקט קולנועי אחר, והתוצאה היא סרט מרגש ויפה. כך שלא מצאתי הרבה סרטים עם תסריט טוב לטעמי השנה. אבל אלו שכן מצאתי היו מדהימים. מהתסריט העמוק ומלא המחשבה של יוסי מדמוני, לכתיבה המדויקת והמשויפת מאוד של רונה סגל, שני הסרטים האלו הם הכי מוצלחים לטעמי השנה בגלל העשייה שלהם, אבל גם בגלל שהבסיס שלהם, התסריט, היה מצוין מלכתחילה.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס התסריט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. אבי נשר ושאנן סטריט ("פלאות")

2. יובל אדלר ועלי ואקד ("בית לחם")

3. יוסי מדמוני ("מקום בגן עדן")

4. רונה סגל ("שש פעמים")

5. תום שובל ("הנוער")

צילום

חלק ניכר מהעובדה שהסרטים הישראלים מרשימים כל כך היא הצילום הלפעמים מדהים. יש לנו בארץ צלמים ברמה בינלאומית. ברצינות. וכל אחד מהאנשים ברשימה שלי עשה לטעמי עבודה אדירה (למרות שאם תלחצו עלי, אני מצביע לגיורא ביח. אבל כל אחד אחר עשה גם הוא עבודה עצומה). יש לציין שירון שרף צילם השנה 3 סרטים: "הנוער", "לצוד פילים", ועוד אחד…

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הצילום הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. בעז יהונתן יעקב ("מקום בגן עדן")

2. בנג'י כהן ("הבן של אלהים")

3. גיורא ביח ("מי מפחד מהזאב הרע")

4. ירון שרף ("בית לחם")

5. שרק דה מאיו ("שש פעמים")

ועוד, בקטנה, הייתי רוצה לומר שמאוד התרשמתי מערד שאואט (שוב. כל שנה אני נתקל בשם הזה מחדש) על העיצוב הצבעוני והנהדר של "בננות", סרט שמאוד סימפטתי, ומצוות האיפור של "בשר תותחים", שעבד קשה על הזומבים. אבל אני חושב שזה מספיק עם הרשימות לבינתיים. בעוד כשבועיים מתפרסת רשימת המועמדויות הרשמית. נדבר אח"כ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “פרסי אופיר 2013: סיכום שלב א'

  1. אכן שנה מצוינת בקולנוע הישראלי. הבחירות שלי (כדי לא להאריך יתר על המידה – מי צריך לזכות ומי מקום שני ברוב הקטגוריות):
    סרט: מי מפחד מהזאב הרע
    מקום שני: מקום בגן עדן

    סרט הפרינג': בשר תותחים
    מקום שני: פנתר לבן

    במאי: אהרון קשלס, נבות פפושדו ("מי מפחד מהזאב הרע")
    מקום שני: יוסי מדמוני ("מקום בגן עדן")

    שחקן ראשי: אלון אבוטבול ("מקום בגן עדן")
    מקום שני: צחי גראד ("מי מפחד מהזאב הרע")

    שחקנית ראשית: סיון לוי ("שש פעמים")
    מקום שני: שירילי דשא ("הנוער")

    שחקן משנה: מוני מושונוב ("לצוד פילים")
    מקום שני: משה איבגי ("הנוער")

    שחקנית משנה: חנה לסלאו ("פלסטינה")
    מקום שני: ליאורה ריבלין ("ההיא שחוזרת הביתה")

    צילום: גיורא ביח ("מי מפחד מהזאב הרע")
    מקום שני: בנג'י כהן ("הבן של אלוהים")

    תסריט: אהרון קשלס ונבות פפושדו ("מי מפחד מהזאב הרע")
    מקום שני: יוסי מדמוני ("מקום בגן עדן")

    עריכה: רון עומר ("בית לחם")
    מקום שני: ז'ואל אלכסיס ("הנוער")

    עיצוב אמנותי: ערד שאואט ("בננות")
    מקום שני: ערד שאואט ("לצוד פילים")

    פסקול: "סוכריות"
    מקום שני: "שש פעמים"

  2. לדעתי הרעיון של קטגוריה נוספת, הוא עווד יותר גרוע מאשר מה שיש עכשיו… משתי סיבות, אם האקדמיה שלנו לא חושבת שזה הסרט הטוב של השנה, אז למה שהאקדמיה האמריקאית תבחר בו? ועוד משהו, ברגע שיבחרו שתי סרטים שונים, זה יגרום ללא מעט סיכוסים בין הסרט הזוכה לנציג…
    לדעתי, מה שצריך לעשות, זה להפריד לגמרא בין האופרים לנציגות… כשעל אופירים יכלו להתמודד סרטים שיצאו לקולנוע בין א' בתשרי לכ"ט באלול (אם ריצה של שבוע לפחות)… ושהטקס עצמו יתקיים חשוון-תחילת כיסלו…
    עדיף שהנציג לאוסקר יבחר על-ידי ועדה נפרדת, בת 6-10 (גג 15) אנשי קולנוע, שלאף אחד מהן אין סרט מועמד השנה. אבל בגלל שקולנוע שלנו קטן יחסית, זה די בעיה. אז פשוט להפריד בין אופירים לאוסקר. וההבדל בין לוח שנה לועזי לעיברי יתן פתח לבחירה של סרט אחר…

  3. שימו לב שגיטה אמלי מ"הנוער" הוגשה כשחקנית ראשית, כשירלי דשא מתמודדת כשחקנית משנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s