לורה: הגרמנים המסכנים

את הכרטיסים לפסטיבל ירושלים הזמנתי השנה קצת מאוחר. כך יצא שכשכבר רציתי להזמין כרטיסים ל"לורה", הסרט האוסטרלי ששמעתי עליו כל כך הרבה, כבר לא היו כרטיסים. מאוד סיקרן אותי הסרט הזה. הוא הסתובב בפסטיבלים בינלאומיים בכירים וזכה לשבחים ביקורתיים. כקו-פרודוקציה גרמנית-אוסטרלית הוא זכה למועמדויות רבות בטקסי פרסי האקדמיה של אוסטרליה ושל גרמניה (אחריהם אני עוקב כאן בבלוג), והוא היה נציג אוסטרליה לאוסקר הסרט בשפה זרה בשנה שעברה (ולא עבר שלב בסופו של דבר). אז עם כל הרזומה הזה, ועם סיפור מסקרן המתרחש עם סיום מלחמת העולם השניה בגרמניה, מאוד רציתי לראות את הסרט הזה בפסטיבל ירושלים. אבל אזלו הכרטיסים.

ומצד שני,

מעז יצא מתוק 1: הזמנתי כרטיס לסרט שהוקרן במקביל בפסטיבל,"מצולות" האיסלנדי, וזה הפך לאחד משיאי הפסטיבל מבחינתי.

מעז יצא מתוק 2: "לורה" מגיע עכשיו לסבב הקרנות בסינמטקים. וראיתי אותו עכשיו ללא צורך בתשלום נוסף (אני מנוי). והמסקנה היא שחבל היה לשלם כסף על הסרט הזה. מדובר, לטעמי, בסרט מאוד מאוד לא טוב, ולבד מזאת, בסרט עם מצפן מוסרי מעוות.

האמת, הייתי צריך לנחש. ראיתי סרט אחד של הבמאית קייט שורטלנד בעבר. זה היה "סלטה". סרט התבגרות אוסטרלי נשי שכלל לא מעט סצינות סקס, אבל היה חסר את העדינות ואת ההבנה לנפש מתבגרת. את אותה גסות בטיפול בנפש נערית ניתן למצוא גם כאן, ב"לורה". גיבורת הסרט היא נערה גרמניה צעירה בתום מלחמת העולם השניה. בהיעלם הוריה היא נשארת אחראית על אחיה ואחיותיה הקטנים. ורוב הסרט הוא מסעם אל הסבתא בעיר הרחוקה המבורג. בדרך היא פוגשת את האדם שלמדה לשנוא, סתם בחור יהודי אחד, וכן, יש שם כמה עניינים מיניים. אחלה חומר לקונפליקט שיניע סרט.

אבל קייט שורטלנד מתרכזת יותר במניירות בימויות, ומחרבת את הסרט של עצמה. ראשית, הצילום מכוער. המצלמה ביד כל הזמן, רועדת ונעה ללא הרף, נדחפת לתוך פני האנשים בקלוז אפים לא מסודרים כאילו זה סרט 'דוגמה', והכל תוך כדי איבודי פוקוס מזדמנים, כאילו כדי ליצור מצג פואטי. הבמאית משחקת הרבה עם מצגי גוף נשיים, עם חשיפות והסתרות, הרי אלו אמורים להיות בראש מעיינהן של נערות מתבגרות. אבל לא פעם אלו הן סצינות נטולות קונטקסט, ולכן הן גסות ומיותרות. השימוש שעושה במאית במוסיקה מגוחך, והסרט מתארך ללא כיוון. יש מטרה אחת: להגיע להמבורג. אבל בסרט המסע הזה אין ממש תחנות בדרך. רוב הסרט תועה במרחבים המוריקים והעזובים, ביערות הגדולים. וזהו. אין התקדמות בסיפור.

זוהי לורה. מתוך לו-רה. סרט כן-רע.

זוהי לורה. מתוך לו-רה. סרט כן-רע.

ויותר מכך, הסרט מותיר טעם לוואי רציני מאוד. מדובר במשפחה גרמנית ארית נאצית בתום המלחמה. גיבורת הסרט מאמינה בכל מאודה בתורת הגזע ובפתרון הסופי. ומכיוון שהאב היה חייל נאצי, והאם כנראה סייעה לו, שניהם נלקחים ממנה, וכך מה שנותר מהמשפחה נודד ברחבי גרמניה. עם תינוק אחד וכמה ילדים בגילאים שונים, הם רעבים ללחם, מתקיימים בקושי, חולפים על פני זוועות המלחמה (לפחות 3 פעמים בסרט מתרכזת הבמאית במראות קשים של אנשים מתים המוטלים בפניה של לורה). כשלורה פוגשת לראשונה בתמונות של שלדי האדם שהיו היהודים במחנות, מישהי אומרת לה: זה הכל שקר. אלו תמונות שהאמריקאים ביימו. אז עם כל מה שאנחנו יודעים על המלחמה, אני צריך לרחם עכשיו על משפחה גרמנית רעבה?!

קייט שורטלנד עוקבת אחרי המשפחה הזו, מנסה בכל כוחה לגרום לנו להזדהות עם כאבם של אנשים נאצים שעברו פתאום, בבת אחת, מן הצד המנצח לצד המפסיד. הסיפור של היהודי נפתר בצורה תמוהה, ורק הדקות האחרונות של הסרט מנסות לכפר על העיוות המוסרי הזה, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי.

כל אלמנט דרמטי בסיפור מפוספס בסרט הזה בגלל אסטרטגיית בימוי מגוחכת ומגושמת, ובגלל תפיסה מוסרית מטרידה. סרט בעייתי מאוד, "לורה".

הקרנות נוספות של "לורה", למי שבכל זאת רוצה:

בסינמטק ירושלים  ב- 23/08 וב-27/08

בסינמטק תל אביב הערב, ה-09/08, וב-13/08

בסינמטק הרצליה מחר, ה-10/08

ובסינמטק חיפה, ב-27/08 וב-30/08

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “לורה: הגרמנים המסכנים

  1. אכן גם אני ראיתי את הסרט, בסופו חשבתי שיש עוד המשך לא הבנתי איך הסרט אמור להיגמר כך, אין שום הזדהות עם העם היהודי, לא מראים מספיק את הסבל שנגרם להם, לדעתי אי אפשר לקרוא לזה "סרט שואה"

  2. ראיתי את הסרט היום. מצטער נראה לי שפספסת משהו עקרוני, הייתי אומר שאת הפואנטה (ולא, זה לא סרט שואה והוא לא מתיימר להיות)- הסרט לא מבקש לגרום הזדהות עם הגרמנים, אלא הוא מבקש להציג חבורה של ילדים גרמנים, ובראשם את לורה הנערה, ואת תהליך השינוי שהיא עוברת, דרך המסע, מאמונה עיוורת בהורים שלה ובצדקת הדרך שלהם להתנגדות אליהם וראיה שלהם כמות שהם באמת. זה בדיוק מה שקורה בסוף הסרט.

  3. בכל זאת יש משהו בסרט, זה נוגע בך, ואתה מתחיל להבין כמה אנחנו היהודים רחמנים בני רחמנים, שיכולים לראות ילדים בני משפחה התומכת בנאצים, ועדיין לרחם עליהם כי בסופו של דבר, מה הם אשמים במה שעשו הוריהם?
    אמנם אני מסכים שהסיום לא היה מספיק מפורש, שלורה מפנימה שההורים שלה היו שותפים לזוועות, שהנאצים היו מפלצות,

    הייתי מסיים את זה בסצינה שלורה מטיחה בסבתא הגרמנית המרשעת את כל האמת בפרצוף

    ועוד נקודה, בכל מהלך הסרט אתה לא מבין למה הבחור היהודי שהתברר שכלל לא היה יהודי, למה הוא עוזר להם.
    אילו היה מאוהב בלורה, למה עזב אותה?
    זה נשאר לא פתור ולא מובן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s