פרסי אופיר 2013: המועמדויות

בעודי מתאושש מתלאות הוט, ישבתי לקרוא קצת יותר לעומק את רשימת המועמדויות של פרסי האופיר 2013 שהתפרסמה אתמול. בהתחלה חשבתי לגשת אליה כמו שאני ניגש לרשימת מועמדויות של כל טקסי הפרסים של אקדמיות הקולנוע השונות בעולם אחריהן אני עוקב כאן בבלוג. ואז חשבתי שזה יהיה טפשי. ברוב המקרים אני ניגש לרשימות מועמדויות של סרטים זרים על עיוור. אני לא מכיר את הסרטים ההם, והרשימות האלו מהוות רק חלון דרכו אני מציץ אל הסרטים החמים בקולנוע העולמי (חלק מהם מגיעים אח"כ לארץ, ואז אני שולף אותם מהזכרון). כאן אני מכיר את כל הסרטים. ראיתי את כולם. אז הנה התרשמותי הקלה מהרשימה שהתפרסמה היום:

הסרט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. בית לחם

2. הבן של אלהים

3. לצוד פילים

4. סוכריות

5. שש פעמים

6א נציג הפרינג' – אני ביאליק

6ב נציג הפרינג' – פנתר לבן

אבחנה ראשונה – הסרט הישראלי שהכי אהבתי השנה נעדר מהרשימה. "מקום בגן עדן" הוא סרט נפלא בעיניי. אבל הוא פילג קהלים. יש לו 10 מועמדויות, אבל הוא לא מועמד לפרס הראשי. הלב נחמץ.

אבל הסרט השני שהכי אהבתי השנה נמצא כאן. "שש פעמים" העצום, הקשה, המרתק, והנפלא. סרט אדיר שהרשים (כמעט) את כל מי שראה אותו. והם לא נרתעו מלתת לו מועמדות.  הם לא נרתעו מלתת לו 10  מועמדויות. אני שמח בשביל הצוות של הסרט שקיבל את ההכרה שמגיעה לו.

אבחנה שניה – היעדרות מפתיעה של "הנוער" מהרשימה. אני הייתי תחת הרושם שהסרט הזה זכה לאהדה רבה. אבל בסופו של דבר הוא קיבל 4 מועמדויות בלבד. הוא יוצא ממש בקרוב למסכים. אני חושש מגורלו בקופות. למרות חריקות אי פה ואי שם, זהו סרט מרשים ביותר, שמגיעה לו הכרה נרחבת יותר ממה שהוא קיבל.

אבחנה שלישית – "לצוד פילים"? באמת? מועמדות לפרס הסרט? אני הייתי תחת הרושם שהסרט הזה זוכה לבוז רם וקולני מאוד בקרב חברי האקדמיה. וגם אם אני דווקא די מסמפט את הסרט הזה, בחיים לא הייתי חושב אפילו להכליל אותו ברשימת המועמדויות לפרס הסרט. מדובר באחלה סרט, מצחיק, וכיפי (ומאוד מצליח). אבל ממש לא סרט איכות. בשום קנה מידה. ו-7 מועמדויות? מספרים על אהוד בלייברג שהוא בולדוזר עם כוח קמפיין עצום. אולי היה משהו בזה שבסוף הכריע את הכף. אני ממש לא מבין את המועמדות הזו.

אבחנה רביעית – "סוכריות". הפתעה בעיניי. הסרט האחרון לחברי האקדמיה שהוקרן היה קשה לעיכול. הוא מרשים מאוד, אבל גם מתסכל. יש בו דברים נפלאים, ודברים תמוהים. גם את המועמדות הזו אני לא מבין.

אבחנה חמישית – "הבן של אלהים". בתפקיד ילד הכפות של הטקס יתפקד הסרט של ארז תדמור וגיא נתיב. הסרט שלהם אמנם נכנס לרשימת המועמדויות לפרס הראשי, אבל בסה"כ יש לו 4 מועמדויות. רק 4. וחבל. מדובר בסרט יפהפה ומרגש, גם אם לא חף מפגמים. אם כבר ראיתם לנכון להעניק לו מועמדות לפרס הסרט, לנכון היה לפנק אותו בעוד כמה מועמדויות.

אבחנה שישית – הדבר הזה שנקרא 'סרט פרינג" הוא בדיחה עצובה. עושים כאן לא מעט סרטים, חלק מהם ללא תמיכה ממסדית. לפחות אחד או שניים מהם גם נראים כמו סרט, כתובים כמו סרט, מרגישים כמו סרט, ולפעמים הם גם הרבה יותר טובים מסרטים רבים אחרים שנעשו בהרבה יותר כסף. בדומה למה שקורה במדינות אחרות, צריך לפתוח להם קטגוריה נפרדת (בצרפת ובספרד, למשל, יש פרס לסרט ביכורים), ובכך לכבד את הסרטים האלו יותר. וכך, אולי, גם הם יקבלו מועמדויות בקטגוריות אחרות. כמו שעכשיו, זו סתם יריקה בפרצוף של אנשים שעשו עבודה קשה. וספיציפית לגבי השנה – "אני ביאליק" הוא סרט פרינג' שנראה כמו אקספרימנט. נחמד, מעניין, אבל מאוד פגום. "פנתר לבן" נראה כמו סרט לכל דבר. חזק, אותנטי, מרגש. הסרט של דני רייספלד היה צריך לקבל הרבה יותר כבוד.

אבחנה שביעית ואחרונה – כצפוי, "בית לחם" הוא הפייבוריט לזכות. הסרט שהכי הרשים חברי אקדמיה הוא הסרט עם הכי הרבה מועמדויות (12). הוא הסרט עם הבאז הכי גדול. הוא הסרט שיוצא למסכים מסחריים ממש בזמן (סוף ספטמבר). הוא הסרט שחברי אקדמיה חושבים שיגע בקהל אמריקאי (הוא מרשים מאוד. והוא פוליטי). והוא הסרט שחברי אקדמיה ישמחו לבחור בו כדי לדחוף אותו בקופות.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: שש פעמים

מי אני מהמר שיזכה: בית לחם

בימוי (לפי סדר הא-ב)

1. אהרון קשלס ונבות פפושדו – "מי מפחד מהזאב הרע"

2. יובל אדלר – "בית לחם"

3. יונתן גורפינקל – "שש פעמים"

4. יוסף פיצ'חדזה – "סוכריות"

5. תום שובל – "הנוער"

מצד אחד, אני שמח ש"מי מפחד מהזאב הרע" נגרע מרשימת המועמדים לסרט הטוב ביותר. הסרט החדש שלהם הרבה יותר טוב מ"כלבת", אבל הוא הרבה פחות טוב ממה שחשבתי שיהיה. במהלך החודשיים האחרונים שמעתי עליו הרבה דברים טובים, והרגשתי הרבה אהדה מחברי אקדמיה לכיוונו, וזה התבטא ב-11 מועמדויות שהוא קיבל, אבל בסופו של דבר, הוא לא עד כדי כך טוב. תום שובל קיבל פרס ניחומים כמעט מעליב בדמות מועמדות לבימוי (הרי זה ברור שהוא יהיה רק דחליל. הוא לא יזכה). מגיע לשובל הכרה רחבה יותר. גם ארז תדמור וגיא נתיב נשדדו. הם עשו עבודה עדינה, יפהפיה, ומלאת דמיון ב"בן של אלהים". כל השאר היו צפויים ברשימה, והם ראויים בעיניי.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: יונתן גורפינקל ("שש פעמים")

מי אני מהמר שיזכה: יובל אדלר ("בית לחם". סרט ובימוי הולכים בד"כ ביחד)

תסריט (לפי סדר הא-ב)

1. אהרון קשלס ונבות פפושדו – "מי מפחד מהזאב הרע"

2. יובל אדלר, עלי ואקד – "בית לחם"

3. יוסי מדמוני – "מקום בגן עדן"

4. רונה סגל – "שש פעמים"

5. רשף ורגב לוי – "לצוד פילים"

מועמדות ראשונה ל"מקום בגן עדן". תסריט נפלא, עשיר במשמעויות, גם מרגש ברובד המיידי של הסיפור, וגם חכם בהקיפו את כל החיים שלנו בארץ הזאת. אני גם מצר על כך ש"פלאות" של אבי נשר לא זכה להכרה רחבה יותר (רק שתי מועמדויות). "פלאות" הוא סרט על אמונה שאי אפשר להאמין בו לשום דבר. כל כמה דקות מתרחשת תפנית בעלילה שהופכת את הכל. חשיבה מעניינת וחכמה בכתיבה. התסריט של שאנן סטריט ושל אבי נשר היה ראוי למועמדות. וכמובן אני שמח לראות את התסריט הנפלא, הצלול, וחודר הקרביים של רונה סגל ברשימה. דיאלוגים מושחזים ואמינים, וחוסר רחמים שהולך עד הסוף, ומעבר לו.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: יוסי מדמוני ("מקום בגן עדן")

מי אני מהמר שיזכה: רונה סגל ("שש פעמים")

שחקן ראשי (לפי סדר הא-ב)

1. אלון אבוטבול – "מקום בגן עדן"

2. מכרם ח'ורי – "הבן של אלהים"

3. צחי גראד – "מי מפחד מהזאב הרע"

4. שאדי מרעי – "בית לחם"

5. ששון גבאי – "לצוד פילים"

ארבעה מבין החמישה שהכי אהבתי השנה נכנסו לרשימה הסופית. אני הייתי מעדיף לראות ברשימה את החדש (יבגני אורלוב המרגש מ"פנתר לבן") על פני הותיק (צחי גראד מקפיא הדם והנהדר), אבל אני חי בשלום גם עם הבחירה הזו. כמו שכבר כתבתי, זו היתה שנה מצוינת למשחק הגברי השנה בקולנוע הישראלי.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: אלון אבוטבול ("מקום בגן עדן")

מי אני מהמר שיזכה: שאדי מרעי ( "בית לחם". אני מהמר על הפתעה. מרעי מצוין ב"בית לחם", אבל זכייתו של הצעיר על פני הותיקים יותר תהיה חותמת של אהבה של חברי האקדמיה כלפי "בית לחם")

שחקנית ראשית (לפי סדר הא-ב)

1. טלי שרון – "ההיא שחוזרת הביתה"

2. יובל שרף – "פלאות"

3. סיון לוי – "שש פעמים"

4. רותם זיסמן כהן – "מקום בגן עדן"

5. ריימונד אמסלם – "כידון"

6. ריימונד אמסלם – "פלסטלינה"

סיון לוי, סיון לוי, סיון לוי. רק סיון לוי. כל השאר סטטיסטיות. מה שסיון לוי עושה ב"שש פעמים" הוא מופע אמיץ של משחק שנצפה רק אחת לכמה שנים. הצגת משחק מופלאה ואדירה. אין אפילו שחקנית אחת שהתקרבה השנה למה שהיא עשתה. רק היא ראויה לקחת את הפרס.

אבל עוד כמה מילים: ריימונד אמסלם. כולם אוהבים אותה. ובצדק. היא שחקנית דרמטית מעולה. והיא גם משתדלת מאוד ב"פלסטלינה". אבל מועמדות על "כידון"? באמת? היא איומה שם. אמסלם אולי שחקנית דרמטית מצוינת, אבל היא קומיקאית אפעס, לא ממש טובה. וטלי שרון? טוב, נו. אוהב אותה. שונא את הסרט שהיא השתתפה בו.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: סיון לוי ("שש פעמים")

מי אני מהמר שתזכה: סיון לוי ("שש פעמים")

שחקן משנה (לפי סדר הא-ב)

1. דב גליקמן – "מי מפחד מהזאב הרע"

2. זהר שטראוס – "הבן של אלהים"

3. מוני מושונוב – "לצוד פילים"

4. מוני מושונוב – "סוכריות"

5. צחי הלוי – "בית לחם"

בן בלי גיל, מוני מושנוב. אני שמח בשבילו על המועמדות הכפולה. וגם את המועמדות של צחי הלוי אהבתי. גם חברו של מושונוב לזהו-זה, דב'לה גליקמן ברשימה. הוא צריך לעשות יותר סרטים. וזהר שטראוס שחקן אדיר בעיניי, למרות שלטעמי ב"בן של אלהים" הוא חוסה בצילו של מכרם ח'ורי הנפלא.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: מוני מושונוב (על "לצוד פילים")

מי אני מהמר שיזכה: צחי הלוי ("בית לחם")

שחקנית משנה (לפי סדר הא-ב)

1. אהובה קרן – "מפריח היונים"

2. חנה לסלאו – "פלסטלינה"

3. ליאורה ריבלין – "ההיא שחוזרת הביתה"

4. קרן ברגר – "מקום בגן עדן"

5. רותם זיסמן כהן – "לצוד פילים"

6. שירילי דשא – "הנוער"

חנה לסלאו מצילה את "פלסטלינה". בלעדיה הכל היה קורס.

שירילי דשא היא לטעמי החוליה החלשה של "הנוער" (והיא חוסה בצילו של גדול שחקני ישראל, משה איבגי, שנעדר מהרשימה השנה, אבל נמצא לגמרי באלמנט שלו, ובצילם של האחים קוניו המופלאים, שכמו שחשבתי, אף אחד לא מבדיל ביניהם, אז גם הם לא נכנסו לרשימה).

קרן ברגר מצוינת גם היא ב"מקום בגן עדן". אבל היא מצוינת בכל דבר שהיא עושה.

רותם זיסמן כהן טובה מאוד ב"לצוד פילים" (וגם ב"מקום בגן עדן"). וגם היא טובה מאוד בכל דבר שהיא עושה.

וליאורה ריבלין משתדלת, אבל היא נמצאת בתוך סרט שאין ביכולתה להציל. ועדיין אני שומע על הרבה אהבה שהיא מקבלת מהאקדמיה.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: חנה לסלאו ("פלסטלינה")

מי אני מהמר שתזכה: ליאורה ריבלין ("ההיא שחוזרת הביתה")

צילום (לפי סדר הא-ב)

1. בועז יהונתן יעקב – "מקום בגן עדן"

2. גיורא ביח – "מי מפחד מהזאב הרע"

3. ירון שרף – "בית לחם"

4. שי גולדמן – "פלסטלינה"

5. שרק דה מאיו – "שש פעמים"

ארבעה מחמשת האנשים שרציתי לראות ברשימה הסופית אכן נמצאים כאן. כואב לי הלב על בנג'י כהן, שעשה עבודה נפלאה לטעמי ב"בן של אלהים", אבל כל האחרים גם הם עשו עבודה מעולה.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: גיורא ביח ("מי מפחד מהזאב הרע")

מי אני מהמר שיזכה: בועז יהונתן יעקב ("מקום בגן עדן")

עריכה (לפי סדר הא-ב)

1. אסף קורמן – "מי מפחד מהזאב הרע"

2. אריק להב ליבוביץ' – "שש פעמים"

3. דב שטויר – "סוכריות"

4. ז'ואל אלקסיס – "הנוער"

5. רון עומר – "בית לחם"

בפוסט שסיכם את שלב א'  של הקרנות האקדמיה בכוונה לא כתבתי על עריכה. הרגשתי שזו היתה שנה חלשה בשטח הזה. "סוכריות" הוא סרט שמתפזר מדי בין חוטי סיפורים שונים, ולא מצליח לשמור על איזון נכון ועל קצב סביר. גם "בית לחם" קצת צולע לטעמי מהבחינה הזו. וגם "הנוער" (ואגב, ז'ואל אלקסיס עורכת מעולה, שכבר טיפלה בכשרון רב באיזון נפלא בין אינספור דמויות ב"שבעה". והיא גם אחלה בנאדם. ב"הנוער" אני פחות אהבתי את עבודתה). אז מה שנשאר הוא שני הסרטים האחרים, בהם לפחות יש קצב טוב של עריכה, וב"שש פעמים" יש גם דיוק כירורגי כמעט בחיתוכים (במיוחד בחיתוך האחרון).

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: אריק להב ליבוביץ' ("שש פעמים")

מי אני מהמר שיזכה: רון עומר ("בית לחם". כמעט הכל ילך ל"בית לחם". אז גם עריכה. בכל מקרה, האנשים שדיברתי איתם היו הרבה יותר סלחנים ממני לגבי חוסר האיזון שהרגשתי בסרט)

ליהוק (לפי סדר הא-ב)

1. אורית אזולאי – "הנוער"

2. גלית אשכול – "שש פעמים"

3. לימור שמילה – "מי מפחד מהזאב הרע"

4. לירון זוהר, נעמה זלצמן – "בית לחם"

5. לירון זוהר, נעמה זלצמן – "לצוד פילים"

זה נכון שליהוק הוא גם האמנות של התאמת התפקיד הכתוב לשחקן, אבל בחלק מהסרטים יש פשוט כוכבי על בקנה מידה ישראלי שעושים את העבודה. הרבה יותר קשה ללהק חסרי נסיון, ולכן העבודה של המלהקים על "בית לחם" ועל "שש פעמים" ראויה יותר להערכה לטעמי (גם בגלל שהאנשים האלמונים שלוהקו עושים כולם עבודה נפלאה). אורית אזולאי, אגב, עשתה כאן עבודה מעניינת בשילוב האחים האלמונים לבית קוניו עם המפורסמים יותר (שירילי דשא ומשה איבגי).

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: גלית אשכול ("שש פעמים")

מי אני מהמר שיזכה: לירון זוהר, נעמה זלצמן (על "בית לחם")

עיצוב אמנותי (לפי סדר הא-ב)

1. אדם קלדרון – "שש פעמים"

2. יואב סיני – "בית לחם"

3. יואב סיני – "סוכריות"

4. מיגל מרקין – "מפריח היונים"

5. מיגל מרקין – "מקום בגן עדן"

6. ערד שאואט – "מי מפחד מהזאב הרע"

6 מועמדויות, 4 אנשים. חבל לי ש"בננות" החביב של איתן פוקס זכה לבוז ואפילו לא למועמדות אחת, אבל ערד שאואט קיבל את שלו, על "מי מפחד מהזאב הרע". והעולם הדקדנטי של "שש פעמים" נראה כך גם בגלל העיצוב הצבעוני והמטמטם של אדם קלדרון. אבל אני הייתי הולך על העיצוב המוקפד מאוד של "סוכריות". סרט אולי קצת בעייתי, אבל מאוד מרשים אמנותית.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: יואב סיני (על "סוכריות")

מי אני מהמר שיזכה: מיגל מרקין (על "מפריח היונים" המיושן, שמצליח לגעת באנשים מקבוצת גיל מסוימת. ומתפוצה מאוד מסוימת. בעיקר בגלל העיצוב, אני חושב).

תלבושות (לפי סדר הא-ב)

1. אדם קלדרון – "שש פעמים"

2. דורון אשכנזי – "סוכריות"

3. לאורה שיים – "מקום בגן עדן"

4. לי אלמביק – "מפריח היונים"

5. קרן רון, ירון אריה – "פלסטלינה"

נהוג לומר שבטקסי פרסים, הזוכים בפרסי תלבושות הם סרטי התקופה. ויש לנו שניים כאלו ברשימה: "מפריח היונים" ו"פלסטלינה". "סוכריות" גם הרשים אותי, אבל לא עד כדי זכיה.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: קרן רון, ירון אריה ("פלסטלינה")

מי אני מהמר שיזכה: לי אלמביק ("מפריח היונים")

איפור (לפי סדר הא-ב)

1. אורלי רונן – "בית לחם"

2. אורלי רונן – "לצוד פילים"

3. אלינור גיגי אדוני, דקלה שרעבי – "מי מפחד מהזאב הרע"

4. אתי בן נון – "פלאות"

5. רונית דוגו ארביב – "מקום בגן עדן"

לא מבין הרבה באיפור. הייתי אומר שהאיפור ב"מקום בגן עדן" הוא לדעתי נקודת התורפה שלו (אלון אבוטבול מזדקן במהלך הסרט יותר מ-30 שנה. איכשהו לא נראה אמין), אבל אולי אני טועה. נראה לי שאני (והאקדמיה) ילכו על המועמד שעשה איפור שגם בולט לעין.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: אלינור גיגי אדוני, דקלה שרעבי ("מי מפחד מהזאב הרע")

מי אני מהמר שיזכה: אלינור גיגי אדוני, דקלה שרעבי  ("מי מפחד מהזאב הרע")

מוסיקה (לפי סדר הא-ב)

1. אופיר ליבוביץ' – "הבן של אלהים"

2. אופיר ליבוביץ' – "מקום בגן עדן"

3. בוריס מרצינובסקי – "סוכריות"

4. חיים פרנק אילפמן – "מי מפחד מהזאב הרע"

5. ישי אדר – "בית לחם"

הבלבול שלי בקשר ל"סוכריות" ניכר גם במוסיקה שלו. שירים רוסיים שלמים מושרים בו דווקא ע"י הערבים (או יותר נכון ע"י היהודי ששר אותם לערבים). וחיים פרנק אילפמן עשה מוסיקה רועמת מאוד מאוד מאוד, חזקה מדי ל"מי מפחד מהזאב הרע". ישי אדר עשה עבודה יפה ל"בית לחם", אבל יובל אדלר הפגין קצת חוסר בטחון לטעמי בשימוש שהוא עשה במוסיקה הזו.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: ישי אדר ("בית לחם")

מי אני מהמר שיזכה: ישי אדר (בית לחם")

פסקול (לפי סדר הא-ב)

1. אבי מזרחי, אשי מילוא – "בית לחם"

2. איתי אלוהב, גיל תורן – "כידון"

3. דוד ליס, גיל תורן, יוסי אפלבאום, יוסי עיני שביט – "סוכריות"

4. דניאל שטרית, רונן נגל, לי זוהר – "מי מפחד מהזאב הרע"

5. מוטי חפץ, איציק כהן, תומר קורן – "שש פעמים"

6. תולי חן, אלקס קלוד, דניאל מאיר – "מקום בגן עדן"

אין לי הרבה מה להגיד על הקטגוריה הזו. לא נתקלתי השנה בעבודת פסקול יוצאת דופן. אני מניח שקולות השוק, המלחמה, והקונפליקט של "בית לחם" יגברו על השאר.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: אבי מזרחי, אשי מילוא ("בית לחם")

מי אני מהמר שיזכה: אבי מזרחי, אשי מילוא ("בית לחם")

דוקומנטרי (לפי סדר הא-ב)

1. "אילוף הגוררת" – בימוי: ריקי שלח

2. "גן עדן" – בימוי: רן טל

3. "זמן פוניבז'" – בימוי: יהונתן אינדורסקי

4. "חמש מצלמות שבורות" – בימוי: גיא דוידי (מה קרה לקרדיט של עימאד בורנאט באתר של האקדמיה?)

5. "לשכה 06" – בימוי: יואב הלוי

6. "שומרי הסף" – בימוי: דרור מורה

ראיתי רק שניים מהסרטים. אני חושב שהמשחק סגור ומכור מראש. "שומרי הסף" ייקח. בשביל להצביע בעצמי אני חושב שמן הראוי שאראה את הסרטים קודם.

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: לא יודע

מי אני מהמר שיזכה: שומרי הסף

סרט קצר (לפי סדר הא-ב)

1. "איה" – בימוי: עודד בן נון, מיכל ברזיס

2. "בבגה" – בימוי: גן דנה לנגה

3. "זמן פוניבז'" – בימוי: יהונתן אינדורסקי

4. "ברוכים הבאים…ומשתתפים בצערכם" – בימוי: ליאון פרודובסקי

5. "חופש גדול" – בימוי: שרון מימון וטל גרניט

6. "חניה בצל" – בימוי: אורי רום

גם כאן, ראיתי רק אחד מהמועמדים ("איה" היפה). מעניין לראות כמה במאים מנוסים עדיין עושים סרטים קצרים. סוף סוף יצא לי לאחרונה לצפות ב"להרוג דבורה" הקצר, החכם, והמצחיק של שרון מימון וטל גרניט. אני לא יודע שום דבר על "חופש גדול". אני כן יודע שאחד הסרטים הישראלים המסקרנים ביותר של 2014 הוא סרט של שרון מימון וטל גרניט (בעריכה עכשיו). וליאון פרודובסקי מצטייר בעיניי כאיש נחמד. נחמד מדי. כך היה הסרט שלו ("חמש שעות מפריז"), וכך סדרת הטלויזיה שלו ("טרויקה"). על סרטו הקצר אני שומע דברים דומים. לא יודע דבר על "חניה בצל". אבל אני שומע דברים מצוינים על "בבגה".

אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי בוחר ב: לא יודע (כאמור, לא ראיתי כמעט אף אחד)

מי אני מהמר שיזכה: בבגה

לסיכום, אם הייתי חבר אקדמיה, הייתי מעניק 5 פרסים ל"שש פעמים", כולל פרס הסרט, ואת השאר מפזר. אבל אני מעריך ש"בית לחם" יהיה הזוכה הגדול, עם 8 פרסים. נחכה לסוף ספטמבר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פרסי אופיר 2013: המועמדויות

  1. קצת נעלבתי אפילו הרבה שכתבת סטטיסטיות על השחקניות בתפקידים ראשיים… עכשיו הבנתי שאתה באמת לא מבין כלום בקולנוע… מרושע מאוד…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s