מתוך הצללים: יפה (מדי) ואלגנטי (מדי)

באחת הסצינות בסרט נכנס גיבור הסרט, חוקר משטרה, אל זירת רצח. רכב חשוד ממתין בחוץ, ויש סיכוי לא קטן שהרוצחים עדיין נמצאים בזירה. אבל חוקר המשטרה שלנו נכנס אל זירת הפשע בנון-שלנטיות, מסתכל, בוחן, חוקר. אני כבר רגיל מכל מיני סדרות וסרטים אמריקאים שבמקרים כאלו גיבורינו העשויים ללא חת נצמדים אל הקיר, מגניבים מבטים חטופים לחפש את הסכנה, מחזיקים את האקדח בידיים מתוחות, דרוכים. בד"כ הם גם לא לבד, ותמיד נשלחים אחד או יותר קדימה, ותמיד נשמעת הצעקה Clear…

אתם יודעים איך זה. בצ'כיה זה כנראה עובד אחרת. גם סרטי פשע הם אלגנטיים כאלו. וזה כל מה שיפה ולא יפה ב"מתוך הצללים", סרט צ'כי שעלה על המסכים שלנו לפני כשבועיים.

את "מתוך הצללים" הזכרתי כאן בבלוג כשסקרתי את הבחירות של המדינות השונות בסרטים שייצגו אותן בתחרות האוסקר האמריקאי בקטגוריית הסרט בשפה זרה. בשנה שעברה, צ'כיה בחרה את הסרט הזה, שהוא, אגב, קו-פרודוקציה אירופית-ישראלית (האחים אדרי ואהוד בלייברג מוזכרים בקרדיטים. נחמד לראות שכסף הישראלי הולך גם לסרטי איכות לא ישראלים). והנה הסרט מגיע גם למסכים הישראלים, ואני מגלה שמדובר בסרט יפה ואלגנטי. יפה מדי. אלגנטי מדי.

מעיל גשם, מגבעת, סיגריה נצחית. בלי זה, החוקר לא יכול לחקור. מתוך "מתוך הצללים".

מעיל גשם, מגבעת, סיגריה נצחית. בלי זה, החוקר לא יכול לחקור. מתוך "מתוך הצללים".

בשנות ה-50, כשהדי מלחמת העולם השנייה עדיין מצלצלים באוזניים, והקומוניסטים שולטים ביד רמה בגוש המזרחי, חוקר משטרה עובד על תיק שוד ש להמשיך לקרוא