מתוך הצללים: יפה (מדי) ואלגנטי (מדי)

באחת הסצינות בסרט נכנס גיבור הסרט, חוקר משטרה, אל זירת רצח. רכב חשוד ממתין בחוץ, ויש סיכוי לא קטן שהרוצחים עדיין נמצאים בזירה. אבל חוקר המשטרה שלנו נכנס אל זירת הפשע בנון-שלנטיות, מסתכל, בוחן, חוקר. אני כבר רגיל מכל מיני סדרות וסרטים אמריקאים שבמקרים כאלו גיבורינו העשויים ללא חת נצמדים אל הקיר, מגניבים מבטים חטופים לחפש את הסכנה, מחזיקים את האקדח בידיים מתוחות, דרוכים. בד"כ הם גם לא לבד, ותמיד נשלחים אחד או יותר קדימה, ותמיד נשמעת הצעקה Clear…

אתם יודעים איך זה. בצ'כיה זה כנראה עובד אחרת. גם סרטי פשע הם אלגנטיים כאלו. וזה כל מה שיפה ולא יפה ב"מתוך הצללים", סרט צ'כי שעלה על המסכים שלנו לפני כשבועיים.

את "מתוך הצללים" הזכרתי כאן בבלוג כשסקרתי את הבחירות של המדינות השונות בסרטים שייצגו אותן בתחרות האוסקר האמריקאי בקטגוריית הסרט בשפה זרה. בשנה שעברה, צ'כיה בחרה את הסרט הזה, שהוא, אגב, קו-פרודוקציה אירופית-ישראלית (האחים אדרי ואהוד בלייברג מוזכרים בקרדיטים. נחמד לראות שכסף הישראלי הולך גם לסרטי איכות לא ישראלים). והנה הסרט מגיע גם למסכים הישראלים, ואני מגלה שמדובר בסרט יפה ואלגנטי. יפה מדי. אלגנטי מדי.

מעיל גשם, מגבעת, סיגריה נצחית. בלי זה, החוקר לא יכול לחקור. מתוך "מתוך הצללים".

מעיל גשם, מגבעת, סיגריה נצחית. בלי זה, החוקר לא יכול לחקור. מתוך "מתוך הצללים".

בשנות ה-50, כשהדי מלחמת העולם השנייה עדיין מצלצלים באוזניים, והקומוניסטים שולטים ביד רמה בגוש המזרחי, חוקר משטרה עובד על תיק שוד שנפתר מהר מאוד: בכיר בקהילה היהודית נתפס עם השלל ונשפט. אבל גיבורנו חושד שהיתה כאן הפללה מכוונת, וחוקר את הסיפור לעומק, והתפתחות גוררת התפתחות. יש גם קצין משטרה גרמני שמסופח לחקירה (סבסטיאן קוך, שחקן מעולה המוכר לנו בעיקר מ"חיים של אחרים") ומשוכן בינתיים בשכנות למשפחתו של החוקר.

בסוף הסרט מופיעה כיתובית המסבירה שהסרט מוקדש לכל קורבנת משפטי הראווה שנערכו בשנות ה-50. ואכן יש בסרט לא מעט הסתרות, רמאויות, קנוניות, הפללות. והתסריט מעניין. והסרט זורם. והמשחק של כולם טוב. והצילום בתנועה חלקה ובצבעים צהובים-חומים חמים יפהפה (אדם סיקורה מתחיל להיות שם בולט בסצינת הקולנוע העולמית. הוא צילם גם את הסרטים הישראלים "איגור ומסע העגורים" היפה ו"אוסטרליה שלי" הפחות יפה). ועיצוב התלבושות מרשים (כולם לובשים מגבעות רחבות כמו המפרי בוגרט, ומעילי גשם ארוכים גם כשלא יורד גשם). אבל הכל עובר ליד. ההצהרה הכואבת בדבר קורבנות משפטי הראווה היתה צריכה לגרום לבמאי לביים הרבה יותר מהקישקע. הרבה יותר בדחיפות. שהכל יהיה מותח הרבה יותר. הרבה פחות נחמד. הרבה פחות נקי. הרבה יותר מדמם. שהסכנה לחיים תרחף כל הזמן ברקע. שאני באולם ארגיש כיצד האינטריגות הפוליטיות סוגרות בהדרגה על גיבורנו.

אבל הסרט מתנהל בנינוחות. בנעימות. בנימוס. כמו שהצ'כים עשו תמיד. סרטי הפילם נואר, ש"מתוך הצללים" יונק ממנו את כל קיומו, תמיד ידעו להיות נינוחים, ואפילו עם לא מעט הומור, אבל כשהיה צריך לירות אז ירו. הצ'כים בורחים מעימות. ואפילו האיזכורים לקהילה היהודית, שלכאורה אמורים לעניין את הקהל הישראלי, גם אלו מתפוגגים ברקע הסיפור הזה, ולא מהווים את החלק העיקרי של הדרמה.

אז כן, יש ב"מתוך הצללים" הרבה דברים יפים. הוא נעים לצפייה, וברובו הוא זורם ללא הפרעה, מעניין, ואפילו מרשים לעיתים. אבל כבר ביציאה מאולם הקולנוע הוא מתמוסס, לא משאיר עקבות. היה כאן חומר לסרט הרבה יותר משמעותי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s