בעיניים של מייזי: ילדה בעולם של מבוגרים

לקח לי זמן להתאהב בסרט הזה. לקל לי זמן להסתנכרן לאסטרטגיית הבימוי שלו. שלא כצפוי, זה דווקא סרט מאוד אינטלגנטי, שלא לוחץ בכוח. הרי היתה לו את האפשרות להפוך לסוחט דמעות נצלני. לסרט שאנשים יבכו בו מהדקה הראשונה ועד האחרונה. אני מצאתי את "בעיניים של מייזי" מרגש מאוד דווקא בגלל שהוא נמנע.

רסיסי סצינות. חלקיקי משפטים. זה המידע שאנחנו מקבלים בסרט. "בעיניים של מייזי" הוא סיפור המסופר כולו דרך העיניים של הגיבורה, הילדה הקטנה מייזי. נדמה לי שאין ולו סצינה אחת בסרט שהיא לא נוכחת בה. אנו רואים רק את מה שהיא רואה. שומעים רק את מה שהיא שומעת. ולכן אנחנו לא ממש יודעים על מה בדיוק ההורים שלה מתווכחים. היא מתעוררת בלילה למשמע צעקות, ואנחנו איתה. היא הולכת למטבח, ואנחנו איתה. היא שומעת את אמצעו של הויכוח, לא כל כך מבינה למה אבא ואמא רבים. וגם אנחנו. אז היא מרגישה נבוכה, וחוזרת למיטה. ואנחנו איתה.

זה לא ממש משנה למה ההורים רבים. זה לא ממש משנה למה כל פעם מישהו אחר דואג למייזי. אבל זה שובר את הלב לראות את הילדה החמודה הזו, הרגישה הזו, הנבונה הזו – זה שובר את הלב לראות אותה נזרקת מאדם לאדם כאילו היא כדור פינג פונג. המבוגרים מעבירים מאחד לשני את האחריות על מייזי הקטנה, כי למבוגרים יש מחויבויות. עבודה, קריירה. אז המחויבות הכי גדולה, לדאוג ולגדל את הילדה הזו – המחויבות הזו נזנחת. ולפעמים הם פשוט שוכחים. יש כל כך הרבה דברים לדאוג להם בעולם האינטרנטי של היום, כל כך הרבה דברים לעשות, עד שלדאוג לאסוף את הילדה מהגן, פרט קטן ושולי שכזה, זה נשכח מהם. ואז הם מתחילים להאשים האחד את השני. והילדה, שלא כל כך מבינה על מה כל הצעקות, הילדה הזו באמצע.

ילדה בעולם של מבוגרים. מתוך "בעיניים של מייזי"

ילדה בעולם של מבוגרים. מתוך "בעיניים של מייזי"

"בעיניים של מייזי" נצמד לצד היחיד בסיפור שהוא הקורבן. כולם אוהבים אותה, כולם מחבקים אותה, משחקים איתה, דואגים לה. אבל כולם דואגים קודם כל לעצמם. וכולם כל הזמן מבקשים סליחה. אני חושב ששתי המילים שחוזרות שוב ושוב (ושוב ושוב) בסרט הן I'm sorry. את יודעת שאני אוהב אותך, אבל… להמשיך לקרוא