ההצעה הכי טובה: הכל אפשר לזייף. גם אהבה.

ג'יוזפה טורנטורה הוא במאי ותיק שאני אוהב את עבודותיו. גם בסרטים שלו שאני פחות אוהב יש ניצוץ של אנרגיה סוחפת. ב"מלנה", למשל, שהיה סרט שאפילו די עצבן אותי, יש סצינה לקראת סוף הסרט שבה מוניקה בלוצ'י מושפלת לעיניי כל. זו היתה סצינה עצומת רגשות, גם אם שאר הסרט היה נודניקי. למשל נוסף, ב"אגדת הפסנתרן", סרט מבולבל ומקרטע, יש את סצינת תחרות הפסנתרנים, שבה הפסנתרן פשוט משייט לו בחדר. הרבה דמיון ושאר רוח הושקעו בסצינה הנפלאה הזו. וזה בסרטים פחות טובים שלו. בסרטים היותר טובים שלו (למשל "באאריה") יש פשוט נהרות של רגש. האמוציות גודשות את הסרטים שלו.

ואז יש את "ההצעה הטובה ביותר".

טורנטורה עושה את זה לפעמים. מאז שזכה באוסקר, לפני יותר מ-20 שנה, על סרטו (הנפלא) "סינמה פרדיסו", טורנטורה מנהל קריירה משני צידי האוקינוס. פעם בהוליווד, ופעם חזרה באיטליה. "ההצעה הטובה ביותר" הוא הסרט שהיה הזוכה הגדול של פרסי האקדמיה האיטלקית של השנה, אבל הוא הפקה בינלאומית דוברת אנגלית. הפעם זה פחות הפריע לי. מה שיותר הפריע לי היא העובדה שהסרט הזה הוא טורנטורה מאוד מרוסן. כאילו מישהו חסם את הבמאי הזה הפעם מלהשתפך, מלזרום, מלהציף את המסך ברגש. איכשהו המצלמה פחות משתוללת מכרגיל. איכשהו המוסיקה (היפה) של אניו מוריקונה פחות משתלטת על הסרט (למרות שהיא נוכחת מאוד). הסרט די מנקר עיניים בעושר שהוא מביא למסך, אבל הוא לא חוגג אותו. איכשהו הסרט הזה מיושב בדעתו. מיושב מדי.

אבל האמת, גם הדבר הזה פחות הפריע לי.  יש משהו בתסריט של "ההצעה הטובה ביותר" שהוא פשוט קצת עילג מדי לטעמי.

בראש הבלוג הזה יש תמונה שמתחלפת עם כל רפרוש שלכם. אלו הן תמונות מתוך סרטים שאני אוהב. אחת מהן היא של נטלי פורטמן (והתמונה הזו גם מפארת את הדסק-טופ הפרטי שלי). היא לקוחה מתוך סרט שנקרא "קרוב יותר". הסרט ההוא אמר לטעמי משהו דומה למה שטורנטורה מנסה לומר ב"הצעה הטובה ביותר". שהכל שקר. שהכל אינטרסים. שאין דבר כזה אהבה טהורה. או כמו שנאמר במפורש בסרט האיטלקי החדש: "הכל אפשר לזייף. גם אהבה".

רחוק יותר. ג'פרי ראש ב"ההצעה הטובה ביותר"

רחוק יותר. ג'פרי ראש ב"ההצעה הטובה ביותר"

ג'פרי ראש (בהופעה מכובדת ומרשימה) הוא מנחה מכירות פומביות ומומחה אמנות בעל שם עולמי. הוא איש בודד בגיל העמידה. טלפון שהוא מקבל מאישה מסתורית מתחיל את הסיפור. הוא מתבקש להגיע אל טירה נטושה (שהיתה שייכת להוריה המנוחים) בכדי להעריך את שווי תכולת הדירה (הכוללת בעיקר רהיטים עתיקים) ואח"כ לטפל במכירת התכולה. וזו רק תחילת הסיפור: האישה הזו נמנעת מלפגוש אותו בכל מיני תואנות שווא. לאחר הפעם הראשונה זה עוד נסלח. לאחר הפעם השניה זה מתחיל לעצבן. אבל גיבורנו בכל זאת ממשיך לעשות עסקים עם האישה המסתורית הזו. עד שמתגלה הסיבה לצורה הלא קונבציונלית הזו של עשיית עסקים. ואז מתחיל סיפור אהבה מוזר, עם לא מעט תהפוכות. וגם כאן היתה נקודה, די בהתחלה, האמת, שלא כל כך הבנתי למה גיבור הסיפור נשאר עם אישה, אהם, ובכן, מעצבנת שכזאת. האיש המיושב בדעתו נסחף לסיפור עם אישה מאוד לא צפויה. וזה מערער אותו.

יש סיפור משנה על ידיד של הגיבור, שעוזר לו לבצע מעין רמאויות ומעשי נוכלות הקשורים לעולם האמנות. אבל הסיפור הזה נשאר לא מפותח, והוא מרגיש לי מיותר לחלוטין (ובזבוז של שחקן ותיק – דונלד סאת'רלנד), ויש סיפור משנה נוסף, של מתקן שעונים צעיר וסימפטי (ג'ים סטרג'ס, שחקן חביב ונעים, שהיה אמור להיות כבר כוכב, אבל הוא עדיין מחכה לפריצה האמיתית שתבוא לאחר שמאוד הרשים אותי ב"מעבר ליקום" הביטלסי). הסיפור הזה מיותר גם הוא בעיניי, מכיוון שכל תכליתו היא להיות תרגום בגוף הסרט. להיות מעין סימבול שקוף למצב הנפשי של הגיבור בכל רגע נתון.

בניגוד ל"קרוב יותר", שמספר סיפור אחד על ארבעה אנשים, וכתוב באינטלגנטיות מרגשת, "ההצעה הטובה ביותר" כתוב בסרבול שמסביר את עצמו יותר מדי. במקום לתת לי להבין לבד, הסרט הזה משתמש בסמלים שלא באמת הופכים את הדמויות ליצורים חיים. השען הזה נמצא שם רק כדי לסמן לנו את המכניקה שמפעילה את האדם. אין לשען הזה שום תפקיד תסריטאי בפני עצמו.  אפילו סיקוונס הסיום הארוך של הסרט, שבא לפתור חידה (מעניינת בפני עצמה), מובא בעצם כפלאש בק, כך שאנחנו יודעים בעצם את הסוף, ולא באמת יושבים על קצה המושב.

באחת הסצינות הראשונות בסרט בוחר לו גיבור הסרט זוג כפפות ללבישה מתוך מבחר עצום בקיר בביתו. ובסצינה אחרת, כשהוא קונה שמלה במתנה לאהובתו, הוא בעצם מסתכל על מוכרות החנות מדגמנות בשבילו את השמלות השונות כדי שיוכל להחליט על אחת. רק לעשירים וסנובים מאוסים שכאלו, ל"מעושרים" שכאלו, יש פריבילגיות כאלו. מרשים ככל שיהיה העושר מנקר העיניים הזה, יש משהו קצת סנובי בסרט הזה, עד שלא באמת אכפת לי מכל הצרות שקורות לו.

זה ממש לא סרט רע, והוא מעניין, ואפילו קצת עצוב במסקנה שלו, אבל הבימוי הפעם מרוסן מדי,והתסריט לא מספיק חכם ולא מספיק מתוחכם בכדי באמת לרגש אותי. למעשה מדובר בעטיפה יפה ומרשימה, ובשחקן אחד מרשים (ג'פרי ראש), אבל התוכן של הסרט, גם אם אני נמשך לסוג הזה של סרטים, אינו מתווך אלי, הצופה, בצורה שבאמת תסחוף אותי. אז כן, טורנטורה הוא עדיין במאי מרתק. "ההצעה הטובה ביותר" לא מקוטלג אצלי כסרטו הטוב ביותר (אם כי הוא כבר עשה דברים פחות טובים. ומצד שני, הוא גם עשה דברים הרבה יותר נפלאים).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “ההצעה הכי טובה: הכל אפשר לזייף. גם אהבה.

  1. איתן.אני בעד טורנטורה.הבעייה היא שבאיזה שהוא שלב הסרט מתחיל לעייף וכורע תחת כובד משקלו.הסוף מאד צפוי והדרך אליו מייגעת משהו.ג'פרי ראש נהדר כהרגלו.כל השאר לא משהו

  2. זה לא סרט על אהבה. אם הבנתי נכון, זה סרט על אדם שנבגד ע"י הסובבים אותו. אז אפשר לומר שזה סרט על בגידה. ולא הבנתי למה השען והידיד של הגיבור מיותרים לדעתך. הם מעצימים את סיפור הבגידה ולדעתי תורמים מאוד.

  3. סרט ענק ! אם מחפשים להתפלפל אפשר למצוא בכל סרט פאקים. אחד הטובים שראיתי בתקופה האחרונה ללא ספק.

  4. סרט מעולה. אמנם הסוף צפוי מידי, אך זה ללא ספק יצירת האומנות הגדולה בשנים האחרונות…
    מלבד זאת, השען והידיד אלו שתיכננו את השוד כולו, אז הם כמובן לא מיותרים.

  5. אמרת יפה מאוד איתן….זה התסריט ששגרתי ולא אפוי. הבימוי ושחקנים פה- באמת מעולים.

  6. לא נעים לי להגיד, אבל הסיפור על הידיד של הגיבור שעוזר לו לרמות זה הסרט.
    כנראה שלא הבנת את הסרט , אם חשבת שהסיפור נשאר לא מפותח. ממליצה לך לראות
    שוב את הסרט, אני מתכוונת לעשות זאת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s