אוסקר שפה זרה 2014: מקבץ שני

צודק ספרטק. הקצב שבו המדינות השנה מודיעות על הסרטים שהן שולחות לאוסקר מהיר מהרגיל, ונדמה שהשנה נצפה במספר שיא של הגשות. במקבץ הקודם, שפרסמתי כאן לפני שבוע, פירטתי על 11 סרטים. ובשבוע האחרון כבר התפרסמו בחירות של 10 מדינות נוספות. אנחנו רק ב-8 בספטמבר, וכבר יש לנו 21 מדינות (הדד ליין הוא תחילת אוקטובר).

לגבי המקבץ הנוכחי: נדמה שהקולנוע העולמי השנה, כפי שהוא משתקף בבחירות של המדינות השונות, הוא קולנוע מינורי, שקט, מרגש, ועם זאת לא לוחץ בכוח על בלוטות הדמעות. ואולי דווקא בגלל זה האקדמיה האמריקאית תאהב את הסרטים האלו. הנה פירוט של 10 הסרטים הנוספים שנוספו לרשימה השבוע (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

פינלנד – השוליה. בימוי: אולריקה בנגטס

מצד אחד, הרושם שלי הוא שמדובר בסרט טוב מאוד. מצד שני, משהו בהתנהלות הפינית בקשר לסרט הזה מריח לי חשוד. הסרט הזה חדש, חם מהתנור. הוא יוצא למסכים בפינלנד רק בסוף החודש. והבכורה הבינלאומית שלו היתה ממש לפני כשבועיים בפסטיבל מונטריאול. אבל לפני כן, אף אחד לא שמע עליו. נראה לי שלפינים לא היה הרבה מבחר, או שהם פשוט הלכו על הכי טוב שיש להם. כך או כך, נראה לי שהסרט הזה לא יגיע רחוק באוסקר. מה שלא אומר שלא הייתי רוצה לפגוש בו מתישהו. הסיפור מתרחש ב-1939 (למה דווקא אז? הרי אין לו קשר למלחמה ההיא), והוא מתרכז בנער צעיר שמגיע לאי בודד בים הבלטי כדי לשמש שוליה למפעיל  המגדלור המקומי. המפעיל הזה מתגלה כאיש קשה וקשוח שמזלזל בשוליתו בגלל גילו הצעיר, אבל גיבור הסיפור עקשן ומוכיח למפעיל המגדלור שהוא יכול להתמודד עם קשיי העבודה. הנער אכן קונה את הערכתו של האיש הקשה, אבל כשהוא מתחיל להעדיף את השוליה על פני בנו שלו, הדרמה באמת מתחילה. הסיפור מעניין, הטריילר מעניין, הסרט נראה לא רע בכלל. רק שאני לא רואה לו סיכוי באוסקר.

בולגריה – צבע הזיקית. בימוי: אמיל חריסטוב

סרטו הראשון כבמאי של הצלם אמיל חריסטוב ("העולם גדול והישועה מעבר לפינה") הוא נציג בולגריה השנה לאוסקר. מכל מה שקראתי על הסרט נראה לי שמדובר בסרט מעניין, אבל גם בכזה שאין לו סיכוי ממשי באוסקר. זוהי קומדיה שחורה שמתרחשת עם נפילת הקומוניזם בגוש המזרחי, בסוף שנות ה-80 תחילת ה-90. גיבור הסרט היה מודיע משטרתי, אבל השירות החשאי הפסיק להשתמש בשירותיו. מאוהב בחיי המודיע הסודי, בונה גיבור הסרט לעצמו רשת של מודיעים משל עצמו ומשחק בעצם בלהיות השירות החשאי. עם נפילת המשטר הקומוניסטי משסה השוטר המתחזה את כל מודיעיו אחד בשני, זורה כאוס במדינה שגם כך לא ממש יודעת לאן היא הולכת. הסרט הוקרן בפסטיבל טורונטו בשנה שעברה, אבל לא הצליח לצבור פרופיל בינלאומי ניכר, מה שלא יעזור לו באוסקר. אולי סרט מעניין, אבל לא כזה שיזכה באוסקר.

טורקיה – חלום של פרפר. בימוי: יילמאז ארדוגן

ראיתי פעם סרט של יילמאז ארדוגן. זה היה "ויזונטלה" (תקחו את המילה טלויזיה, תחתכו אותה לשתיים, ותחליפו את הסדר. טל|ויזון – ויזונטלה). סרט קומי מצחיק על כפר נחשל שמתעורר לחיים כאשר אנשי הכפר צופים לראשונה בקופסת הפלאים המעבירה חדשות וסרטים – הטלויזיה.  (ספוילר ל"ויזונטלה") כמו סרט טורקי גם הקומדיה המצחיקה הזו היתה צריכה להיגמר עצוב, כאשר אחת מנשות הכפר צופה בשידור ישיר בחדשות במכשיר הפלא כיצד בנה נהרג במלחמה. (סוף ספוילר)

אבל הפעם ארדוגן בא עם סרט שנדמה שכולו דרמה. ומצפיה בטריילר וקריאה על הסרט נדמה לי שזה לא המגרש הביתי של ארדוגן. "חלום של פרפר" מנסה להיות קצת מכל דבר, ונדמה לי שהוא לא מצליח להיות שום דבר. מדובר גם על דרמה רומנטית תקופתית, גם על סרט פיוטי (חיקוי של המאסטר הטורקי הגדול, בילגה ג'יילאן?), ואולי גם על משהו פוליטי. על רקע מלחמת העולם השניה, שני משוררים יפים (יפים מדי לטעמי) עורגים אל בחורה אחת. הם מתערבים: הבחור שיכתוב שיר שירגש את הבחורה הוא גם זה שיזכה בה. אה, רגע: לא הזכרתי שהם גם חולים בשחפת. מלודרמה שממבט מרחוק נדמית נצלנית, מזויפת, ומיותרת. קשה לי לראות את הסרט הזה מרשים את האקדמיה האמריקאית.

גיאורגיה – פריחה. בימוי: ננה אקבטימישוילי וסיימון גרוס

מסתבר שזה סרט שכבר מסתובב בעולם וצובר פרסים, אבל קשה לי לראות את הסרט הזה עובר הלאה לשלב הבא. על רקע המלחמה שבחוץ, כאשר המצב הפוליטי מעורער, ממש על קו התפר של התפוררות הגוש המזרחי בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, כשכל הרעש הזה בחוץ, בפנים שתי נערות בנות 14 מנסות לחיות את חייהן. הן על גבול הבשלות המינית, והן מתחילות לגלות את השליטה הגברית בעולמן. הן מנסות להתמודד עם כל מה שקורה בחייהן בתושיה של בנות נוער.

הכל טוב ויפה, אבל מצפייה בטריילר נדמה לי שמדובר בקולנוע פרימיטיבי למדי, מצולם ומשוחק בצורה לא אפקטיבית. מה גם שעדיין לא ראיתי התפתחות רצינית של קונפליקט אחד משמעותי. אני לא מאמין שהסרט הזה, שמכאן נראה לא יותר מ'נחמד', יגיע למשהו באוסקר.

ניו זילנד – שקרים לבנים. בימוי: דנה רוטברג

מבוסס על ספר מאת וויטי איהימארה, שכתבה גם את הספר שעליו התבסס "לרכב על הלוויתן" (וגם היתה בין מפיקיו של אותו סרט מרגש), הבחירה הניו-זילנדית לאוסקר הזר השנה גם היא נוגעת לתפקיד המין הנשי בחברה המאורית שבניו זילנד. הסיפור מתרחש בתחילת המאה ה-20 ונוגע לאישה מאורית העוסקת בעיקר במה שלמדנו לכנות רפואה אלטרנטיבית. הלבנים, כמובן, התנשאו על הילידים המאורים, אבל כשהם הצטרכו את עזרתם הם קראו להם. וכך אישה לבנה ועשירה הנכנסת להריון לא רצוי (כנראה שלא מבעלה) מבקשת את עזרתה של המרפאת בשיקויים כדי לבצע הפלה. בתווך נמצאת מנהלת משק הבית של הלבנה (מאורית גם היא), אישה קשה וקשוחה שלא סובלת הפרעות ושינויים. לפי הטריילר מדובר בסרט פולקלוריסטי מעניין שמצולם יפה, אבל מבחינה אנושית נדמה לי שהבוז וההתנשאות של הלבנה על המאוריות בולט מדי, והופך את כל הקונפליקט לדידקטי מדי, וכתוצאה מכך נראה שהדרמה מתמוססת. ולמרות שהסרט מוצג בימים אלו בפסטיבל החשוב בטורונטו, קשה לי לראות את הסרט הזה משחזר את הצלחתו של "לרכב על הלוויתן".

אוסטריה – הקיר. בימוי: יוליאן רומן פולסר

הבחירה האוסטרית היא אחת שמשאירה אותי תוהה: מצד אחד, אנשים שמתעניינים בקולנוע ארט-האוס כבר שמעו על הסרט הזה (בעיקר דברים טובים), ואולי גם ראו אותו. מצד שני, סביר להניח ששאר האנשים לא יודעים דבר על "הקיר". מדובר בסוג של פרויקט נסיוני, תיאטרלי ביסודו, אבל כנראה שגם קולנועי מספיק כדי לרתק: אישה אחת מוצאת את עצמה תקועה לבדה, נטושה באיזור טבע פראי, ללא יכולת לצאת. קיר בלתי נראה תוחם אותה, מכריח אותה לאמץ טכניקות השרדות. הלבד הזה מכריח אותה גם לשאול את עצמה שאלות קיומיות. מופע של שחקנית אחת (מרטינה גדק, "חיים של אחרים") הוא נדיר בסרטי קולנוע, אבל כנראה שהיא עושה עבודה מצוינת (הסרט הוקרן בפסטיבל חיפה בשנה שעברה. אור סיגולי מ"סריטה" ראה ואהב).  "הקיר" גם היה מועמד לכמה פרסים של האקדמיה הגרמנית לקולנוע השנה (ולא זכה), והוא כבר עשה סיבוב קצר (ולא מוצלח) על המסכים בארה"ב, כך שאולי מישהו בארה"ב כבר שמע עליו. "הקיר" זוכה להערכה ביקרותית, והוא ללא ספק מעניין, אבל קשה לי להעריך עד כמה זה יכול להרשים את האקדמיה האמריקאית, אם בכלל.

סינגפור – אילו אילו. בימוי: אנת'וני צ'ן

פוטנציאל למלכודת אוסקרים, הסרט הזה. "אילו אילו" (הנקרא על שם חבל ארץ מסוים) מגיע כבר עם ייחוס – הוא זכה בפרס "מצלמת הזהב" לסרט הביכורים בפסטיבל קאן האחרון. וכבר יש לו מפיץ אמריקאי, כך שמבחינה עסקית יש לו בסיס להמראה. מבחינת הסרט עצמו – ראיתי את הטריילר וקראתי קצת חומר על הסרט. עושה רושם שמדובר בסרט יפה מאוד, ואפילו מרגש לפרקים, אבל גם 'מנומס' כזה, סרט שמרגיש שלחיצה על בלוטות הדמעות תיחשב למגונה. הסיפור הוא על משפחה מהמעמד הבינוני בסינגפור השוכרת את שירותיה של עוזרת בית פיליפינית. התאקלמותה של עוזרת הבית איטית, אבל היא מצליחה ליצור מערכת יחסים חברית עם הבן הצעיר (להבנתי, אין שום דבר מיני בסרט הזה). וברקע – המשבר הכלכלי, פיטורים, אבטלה – והשפעת כל זה על הגרעין המשפחתי. סיפור אנושי יפה, שאולי יכול לגעת בלב האקדמיה ולהפתיע.

צ'ילה – גלוריה. בימוי: סבסטיאן ליילו

הנה סרט שדי בטוח להמשיך הלאה לשלב הבא. הסרט מוקרן בימים אלו בישראל, ואני מאוד לא אהבתי אותו, אבל יש לו פרופיל בינלאומי גבוה, והוא כבר עבר פסטיבלים מכובדים ביותר (ברלין בתחילת השנה, משם יצא עם פרס למשחק, וגם טלורייד וטורונטו ממש עכשיו), והסרט זוכה להערכה רבה בחו"ל. כך שלמרות שלטעמי זהו סרט לא טוב, נראה לי די בטוח שהוא ימשיך הלאה, לשלב הבא.

שבדיה – לאכול, לישון, למות. בימוי: גבריאלה פיכלר

והסרט הזה, מסתבר, מסתובב בעולם כבר יותר משנה. הוא החל את המסע שלו בפסטיבל ונציה בשנה שעברה, שם זכה בפרס הקהל. הוא המשיך לעוד הרבה פסטיבלים, ואח"כ גם סחף את פרסי האקדמיה השבדית לקולנוע. ועכשיו השבדים שולחים אותו לייצג אותם באוסקר. ויש לו סיכויים לא רעים, לדעתי. לא ממש הבנתי את הסיפור שלו. יש בו יותר נתון: בחורה צעירה, בת למשפחת מהגרים, שהיא גם בחורה עם פיוז קצר ועם פה גדול, מאבדת את עבודתה במפעל כתוצאה מקיצוצים. וזהו. ההתמודדות שלה עם אבטלה זה הסרט. נראה לי שזה סרט יותר חי מהסרט שהיוונים שלחו לאוסקר השנה (ראו מקבץ קודם), ועדיין נראה שהמצב הכלכלי, שמדאיג באחרונה את האירופים, בתוספת בעיית המהגרים, שמדאיגה את האירופים כבר יותר מעשור – אלו יוצרים כאן סרט שצובר פרסים ואהבה, והוא אולי יכול לכבוש גם את האמריקאים.

יפן – ספר החיים הגדול. בימוי: יויה אישי

הסרט הזה עוד יכול להתגנב מאחור ולהפתיע. מכל מה שקראתי על הסרט ומהטריילר שלו קיבלתי את הרושם שמדובר בסרט שקט, תמים, ורגיש. גיבור הסרט הוא בחור צעיר ומופנם. הוא מקבל את עבודת חלומותיו: לרכז ולערוך את העבודה על מילון חדש ביפנית. הוא מקדיש את כל חייו לעבודה הזו, אבל הוא גם מתאהב בנכדה של בעלת הבית שלו. הוא איש של מילים כתובות על דף נייר, והוא מוצא שקשה לו לומר את המילים בעצמו. קשה לו להתחיל את הרומן הזה, לממש את אהבתו. במקביל, גם אהובתו נמצאת במירוץ אחרי חלום – להפוך לטבחית. במדינה שהפכה כבר לשם נרדף לחידושים טכנולוגים בא הסרט הזה להזכיר שאנשים, אהבה, אנושיות, עדיין צריכים את המגע החם שרק אנשים אנלוגים יכולים לספק. ועם קמפיין רגיש הסרט הזה עוד יכול לכבוש את ליבם של חברי האקדמיה האמריקאית.

זהו. עד כאן 10 סרטים, ועוד 11 סרטים מהמקבץ הקודם, וביחד 21 סרטים. והדרך עוד ארוכה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2014: מקבץ שני

  1. גיאורגיה – הסרט הוקרן בירושלים. אכן סרט לא חזק במיוחד, כשהבעיה העיקירת, היא בכך שההאורוע המחולל של הסרט קורה, רק אחרי כ2/3 (או אפילו קצת יותר מאוחר) מהסרט. הדמויות שטוחות ולא מעניינות מספיק.

    אוסטריה – גם אני ראיתי את הסרט בחיפה אשתקד, והתלהבתי הרבה פחות (די משעם ויותר מדי מוזר וגם כמות הוויס-אובר עולה על הצורך בו).

    שבדיה – הוא יותר חי מהיווני, אבל עדיין "סרט – שיעמום" שהעלילה שלו לא נעה כמעט לשום מקום או יותר נכון פשוט לא מענינת מספיק (היא אכן מחפשת עבודה, משתתפת בקבוצת תמיכה של המפוטרים ומנסה לעזור לאב החולה שכמעט ולא דובר שבדית). אבל אם כל מבול הפרסים, אולי אני טועה… אני גם לא בטוח שבעיות אירופיות נוגעות לאמריקאים (עדיף שהיו מגישים את "נערת ליווי" שהוא מותחן פוליטי מצוין).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s