אוסקר שפה זרה 2014: מקבץ שלישי

שבוע עבר מאז הפוסט הקודם. שבוע שבו לא ראיתי לנכון לכתוב על שום דבר. לקראת יום כיפור כמעט ולא עלו כאן סרטים חדשים, והפסטיבל בחיפה מתקרב, אבל כל האחרים כותבים סקירות לכבודו, אז אני נמנע (אבל אני כן מתכוון להיות שם ולכתוב משם. עוד כמה ימים). בינתיים אני ממשיך לעקוב אחרי הסרטים השונים הנשלחים ע"י המדינות השונות לשיקול האקדמיה האמריקאית בקטגוריית הסרט בשפה זרה. בשבוע האחרון 9 מדינות נוספות הצטרפו למירוץ. ויש בהן כמה עם סיכויים לא רעים בכלל (ולפחות אחד שהוא לדעתי מועמד בטוח). ביחד עם 21 הסרטים שכבר פירטתי עליהם בשני המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני) יש לנו כבר 30 סרטים, ביניהם כמה חזקים מאוד במירוץ, ואנחנו רק במחצית הדרך. הנה 9 הסרטים שהצטרפו השבוע למירוץ (כרגיל, הלינקים בשמות הסרטים מובילים לטריילרים הרלוונטים):

אוסטרליה – הטיל (להאיר את השמיים). בימוי: קים מורדאונט.

במקור The Rocket, כלומר "הטיל". הסרט נרכש להפצה בישראל, ויוקרן בבתי קולנוע "לב" תחת השם "להאיר את השמיים". הפקה אוסטרלית המתרחשת בלאוס ודוברת את השפה המקומית. הסיפור מסתמך על אמונות טפלות של האוכלוסיה המקומית, המרכזית שבהן נוגעת לגיבור הסרט, ילד בן 10. לפי המסורת של השבט שהוא שייך אליו, לידת תאומים היא סימן רע. הילד נולד כחלק מצמד, והוא נחשב לסימן רע במיוחד מכיוון שתאומו מת עוד בלידה. הסבתא דוחקת באם להיפטר מהילד, מהפגע הרע הזה, אבל הילד גדל להיות שובב ומלא חיים. כשהממשלה יוזמת סכר בסביבה, היא מחייבת את התושבים לעבור למקום מגורים אחר. במהלך המסע יקרה אסון נוסף, וגם בו יואשם הילד, אבל את הישועה שלו הוא ימצא במקום בלתי צפוי. מישהו השווה את הסרט הזה לגרסה פחות טובה של "חיות הדרום הפראי". מקריאה על הסרט הזה ומצפייה בטריילר אני נוטה להסכים (אם כי טרם ראיתי את הסרט, אז יכול להיות שאני טועה). הסרט מסתובב כבר כמה חודשים בפסטיבלים חשובים (ברלין, טרייבקה, ולאחרונה גם טורונטו) וזוכה בלא מעט פרסים, ועם פרופיל בינלואמי די גבוה יש לו סיכוי לא קטן להמשיך לשלב הבא. אם זה סרט טוב או לא – לזה נצטרך להמתין עוד כמה חודשים ולראות בעצמנו.

לטביה – אמא, אני אוהב אותך. בימוי: יאניס נורדס

גם הסרט הזה הוא סרט קטן שכבר צובר לא מעט פרסים. הוא הוקרן לראשונה בפסטיבל ברלין האחרון, וזכה שם בפרס חבר השופטים בקטגוריית סרטי ילדים ונוער. הסרט עבר גם בפסטיבלים נוספים, וזכה בפרסים נוספים, כולל פרס הסרט האירופי הטוב ביותר בפסטיבל סרטי ילדים ונוער שהתקיים בתל אביב לא מזמן. ועם פרופיל בינלאומי לא קטן שכזה, מסתמן לנו עוד סרט קטן גדול שיכול להגיע רחוק. אם חד הורית שעובדת קשה כדי לפרנס את עצמה ואת הבן שלה. אה, הבן שלה. ילד שובב שלומד בבית ספר למוסיקה. הילד מסתבך בכל מיני צרות קטנות, אבל כשהוא מגלה שאימו משקרת לו כשהיא אומרת לו שהיא צריכה לעבוד גם במשמרות לילה, הוא מורד, ואז מסתבך בצרה גדולה מהרגיל. צרה שרק מבוגרים יכולים לטפל בה. ואמא שלו צריכה למצוא את הזמן לטפל בבן שלה. נדמה שזה סרט מרגש ועשוי היטב. עוד אחד מאותם סרטים קטנים שנדמה שהם גדולים יותר מאשר הם נראים במבט ראשון.

מרוקו – הסוסים של אלוהים. בימוי: נביל עיוש

(מצאתי טריילר מתורגם לצרפתית. אז העדפתי לצרף לא טריילר, אלא קטעון קצר ומאוד מרשים מתורגם לאנגלית)

עוד סרט שעושה רושם של שחקן מג'ורי עם סיכויים לא קטנים להמשיך הלאה. לפני כעשור הוקרן מסחרית בתל אביב "נסיך הרחוב", סרט יפהפה ומלא דמיון של נביל עיוש. מאז ביקר עיוש כמה פעמים בישראל, לאחרונה ממש השנה, בפסטיבל סרטי הסטודנטים, שם הוא קיים כיתת אמן והקרין כמה מסרטיו, כולל זה האחרון. עלילת סרטו של עיוש מקורה בהתקפות טרור שהתרחשו בקזבלנקה ב-2003. עיוש מנסה לחפש את המקורות של הפונדמנטליזם האיסלאמי. הוא מוצא בסרטו משפחות קשות יום המתנהלות מהיד אל הפה, ומהוות טרף קל לאיסלמים הקיצונים המגייסים לשורותיהם בעיקר צעירים, ומחדירים בהם להט אידאולגי רצחני. שני ילדים שכאלו נמצאים במרכז הסרט. כאשר אחד מהם נשלח לכלא, הוא חוזר לוחם קיצוני הגורר אחריו את אחיו כדי לזרוע הרס וחורבן בשם האלוהים. עיוש הוא במאי ותיק ומקצוען, ועם הנושא הפוליטי המעניין, ועם יכולת קולנועית מוכחת (אם כל הסרט נראה כמו השוט הנפלא שבקטע הנ"ל…), זה עשוי להיות סרט נוסף שירשים מאוד את האקדמיה האמריקאית.

פורטוגל – קווי וולינגטון. בימוי: ולריה סארמיינטו

בימים אלו מתקיים שבוע קולנוע פורטוגזי בסינמטקים, וממבט חטוף בהיצע ניתן לראות שהקולנוע בפורטוגל הוא לא ממש, אהם, איך נאמר, הוא לא מהמובילים בעולם. ואכן, גם הבחירה הפורטוגזית לאוסקר השנה לא תגיע רחוק. מדובר בעצם בסדרת טלויזיה שכווצה לסרט של שעתיים וחצי (או סרט שהורחב לסדרת טלויזיה). הסרט הזה אמנם הוקרן בשנה שעברה שפסטיבל ונציה (וגם בטורונטו), אבל זכה לביקורות מעורבות. אני מנחש שזה קרה תודות לייחוס של הבמאית (שהיא אלמנתו של ראול רואיז הנחשב) ולצוות השחקנים המפורסם, כולם כאן בתפקידי אורח (ביניהם ניתן למנות את קתרין דנב, איזבל הופר, מלוויל פופו ומתייה אמלריק הצרפתים, מריסה פארדס הספרדיה, וג'ון מלקוביץ הגדול בתפקיד וולינגטון, זה משם הסרט). עד כמה שהבנתי מדובר בדרמה מלחמתית הסטורית המנסה להתחקות אחר אפיזודה בתולדות פורטוגל במאה ה-19, עת הבריטים והפורטוגלים שיתפו פעולה בהדיפת הצבא הצרפתי. להבנתי, סיפור המסגרת הצבאי מדויק פחות או יותר, אבל לתוכו יצקו היוצרים סיפורים פיקטיביים של הפליטים הרבים שהיו הסובלים העיקריים מהמלחמה הזו, והם מהווים גם את מרכזה של היצירה הזו. אולי מדובר במאמץ ראוי לשמו, אבל לא דבר שיעניין באמת את מי שאינו פורטוגזי. לא נראה לי שיש לו סיכוי.

פקיסטן – לברוח ולשרוד. בימוי: מינו גאור ופארג'אד נאבי

לראשונה מזה 50 שנה גם פקיסטן שולחת סרט לאוסקר. לא נראה לי שזה יעזור להם. לפי כל מה שקראתי והבנתי, זה נראה עוד סרט במסורת בוליווד. סיפור על 3 חברים בלאהור אשר חולמים על חיים אחרים במערב. חיים טובים יותר. והם יוצאים למסע להגשים את חלומם. ובמסע הם יעברו הרפתקאות. להבנתי מדובר על סרט מסע קליל, אבל מרגש. רציני וגם משעשע. והכל במעטפה בידורית קלילה וצבעונית. אבל גם נדמה לי שאין לסרט הזה באמת סיכוי. הוא אולי לא סרט רע, ויש בו הרבה מוסיקה (כמתבקש מסרט בסגנון בוליוודי), אבל לקהל מערבי הוא לא באמת סרט עם משקל סגולי משמעותי.

אוקראינה – פאראדג'אנוב. בימוי: סרז' אבדיקיאן, אולנה פטיסובה

מסתבר שפעם היה במאי כזה, סרגיי פאראדג'אנוב. מסתבר שהוא אפילו די נחשב. לפני כמה חודשים, במסגרת הרטרוספקטיבה של מוחסן מחמלבף שביקר פה בישראל, הלכתי לראות שוב את "גאבה" היפהפה. לפני ההקרנה, יאיר רוה קיים הקדמה והקרין קטע מסרט של אותו פאראדג'אנוב שנקרא "צבע הרימון", סרט שהשימוש בצבעים, לפחות ע"פ הקטע שראיתי, אכן השפיע על מחמלבף (ואכן היה זה קטע שעורר קצת תיאבון לצפייה בסרט המלא, אם מישהו יקרין אותו פעם). והנה מגיע הסרט שאוקראינה שולחת השנה לאוסקר. סרט עלילתי המבוסס על חייו של אותו פאראדג'אנוב, שמסתבר שהיה גאון, אבל גם במאי שהשלטונות הסובייטים הצרו את צעדיו, כלאו אותו, ודיכאו אותו. הבעיה עם הסרט הזה, להבנתי, היא שהוא פונה בעיקר אל סינפילים ואל אנשים ששמעו עליו. לא נראה לי שיש בסרט הזה דרמה שתיגע באמת באנשים שלא שמעו על הפאראדג'אנוב הזה. מה גם שאין לסרט הזה כמעט שום קילומטראז' בינלאומי בפסטיבלים. לכן נראה לי שאין לסרט הזה סיכוי באוסקר.

קרואטיה – המסע של חלימה. בימוי: ארסן א. אוסטוג'יץ'

כמו כל הסרטים שמגיעים מהמדינות שהרכיבו את מה שהיה פעם יוגוסלביה, גם הסרט הזה מחטט במוגלה של מלחמת האזרחים שהתרחשה שם בשנות ה-90. חלימה היא אישה פשוטה הנקראת אל משרדי האו"ם באיזור כדי לזהות את גופותיהם של בעלה ושל בנה. את גופתו של בעלה היא מזהה, אבל הגופה של בנה נמצאת במצב שרק בדיקת DNA תאפשר זיהוי. אבל חלימה מסרבת לתת דגימת DNA. יש לה סוד נורא בעברה. היא היתה עקרה, ובנה האהוב אינו בנה הביולוגי. וכך היא יוצאת למסע למצוא את האם הביולוגית כדי לבקש ממנה דגימת DNA על מנת לסגור את הסיפור העצוב הזה. הסרט הולך קדימה ואחורה בזמן, ומעלה את כל המתחים הבין עדתיים אל פני השטח. מהטריילר ניתן להבין שמדובר בעבודה ראויה, ואולי גם לא רעה בכלל, אבל נדמה לי שהכל צפוי מדי, ולא נראה לי שחברי האקדמיה האמריקאית יתרשמו מהסרט הזה.

הולנד – בורגמן. בימוי: אלקס ואן ורמרדם

אחד מאותם סרטים שאני מעריך שלא יעברו הלאה לא בגלל שהם לא טובים או לא מעניינים, אלא בגלל שהם קצת קשים מדי לעיכול לקיבה הרכה של האקדמיה האמריקאית. למרות שלסרט הזה יש פרופיל בינלאומי גבוה (והוא מגיע היישר מהתחרות הרשמית בפסטיבל קאן, ויש לו גם סוכן מכירות אמריקאי), נדמה לי שהסרט הזה, שמזכיר לי קצת בסיפור שלו את "משחקי שעשוע" של האנקה, לא יעבור הלאה. בחור זר ומוזר חודר לביתה של משפחה בורגנית, ומשבש להם את סדרי החיים. נדמה לי שורמרדם מתרכז פחות בריאליזם, וחותר יותר לאוירה חלומית-מסויטת (ראיתי בעבר סרט אחד שלו, שנקרא "גרים", והיה מעוות גם הוא, במיטב המסורת של האחים גרים), אבל אין בזה בריחה מהאלימות הפיסית והפסיכולוגית המופעלת על הצופה. יכול להיות שזה סרט טוב מאוד (וסימנתי לעצמי לראות אותו בפסטיבל חיפה הקרוב), אבל אני מעריך שהאקדמיה האמריקאית תירתע ממנו ותשאיר אותו מאחור.

סעודיה – וואג'דה. בימוי: חיפה אל מנסור

הסרט הזה הוא בעיניי אחד המועמדים העיקריים להמשיך לשלב הבא, ואולי אפילו להגיע עד לחמישייה הסופית. הסרט הסעודי הזה (שראיתי כבר. סרט יפהפה ומרגש שיעלה בקרוב בישראל) מסתובב בעולם כבר קרב לשנה, כובש לבבות בכל מקום שבו הוא מוקרן. הוא חם ואנושי, מצחיק ומרגש. בלי דרמות גדולות, אבל עם הרבה כוונה, זהו סרט שמספר סיפור פשוט: בסעודיה השמרנית, ילדה מתבגרת רוצה אופניים. זה הכל. המכשול:  נשים ואופניים לא הולך ביחד בסעודיה. זה לא צנוע. אבל לא ילדה כוואג'דה תירתע. היא נכנסת לתחרות בית ספרית הבוחנת ידע בקוראן כדי לזכות בפרס הראשון, פרס כספי, שיאפשר לה לקנות את אותם אופניים שהם לכאורה נגד אותם צווי קוראן. קשה לי לראות את חברי האקדמיה לא נסחפים בגל האהבה ששוטף את הסרט הזה בכל מקום בו הוא הוקרן עד היום.

ואלו 9 הסרטים שנוספו לרשימה השבוע. בתוך כל המהומה של פסטיבל חיפה אני אצטרך למצוא זמן לעקוב אחר המשך העדכונים, ולפרסם אותם בהמשך סדרת הפוסטים הזאת. ויש לנו עוד שחקנים מרכזיים ברשימה שעדיין לא פרסמו את הבחירה (צרפת, ספרד, איטליה, וגם, אהם, ישראל, ביניהם).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2014: מקבץ שלישי

  1. לטביה – כמו שציינת, הוקרן בתל-אביב השנה, שם ראיתי… התקציר קצת לא נכון: הילד משקר (רשמו לא הערת התהגות בבית-ספר ודרשו להחתים את האם ומשם זה מסתבך במסכת שקרים שגדלים כמו כדור שלג)… סרט קטן, קטן מדי בשביל להשפיע וגם לא עד כדי כך טוב (חורים בעלילה ועוד כמה דברים).

    מרוקו – כל שנה אותו סיפור, נראה שגם בירושלים וגם בחיפה אני רואה כל מועמד פוטנציאלי ואז… מסתבר שלא… הוקרן בחיפה אשתקד.

    סעודיה- אהם… איפה הספקת לראות אותו?

    ספרד – בנתיים אין מועמד (ההכרזה ב25 בספטמבר), אבל יש רשימה שהפעם כוללת 4 סרטים ולא 3… אחד מהם הוא, "15 שנה ועוד יום" שיוקרן בחיפה, את האמת סימנתי עליו X (כלומר אפילו לא העלתי בדעתי ללכת לראות אותו), אבל כנראה בכל זאת אצטרך ללכת לראות (אם כי התחושה שלי שספרד תבחר ב"משפחה מאוחדת" של דניאל סנצ'ס ארבלו).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s