פסטיבל חיפה 2013: דרכון לאלג'יריה

זה לא היה בתכנון המקורי שלי לראות את הסרט הזה. "בורגמן", נציג הולנד לאוסקרים השנה, היה אמור להיות מוקרן היום. אבל הזיזו אותו. אני עוד אתפוס אותו בהמשך השבוע (מה שיגרום לי להפסיד סרט צ'כי שדווקא רציתי לראות. נו שוין. כמו שאמר מיק ג'אגר: You can't always get what you want). בינתיים הייתי צריך למלא את הזמן בין הקרנת הצהרים המצוינת של "של" לבין הקרנות הערב (בקריגר. מרחק 5 דקות נסיעה ממרכז הפסטיבל). אז מצאתי סרט שהיה בשורט ליסט שהכנתי לעצמי כשתוכניית הפסטיבל התפרסמה, לפני שניפיתי סרטים שונים מסיבות שונות.

"דרכון לאלג'יריה" הוא סרט על משבר זהות. על החברים הצרפתים ממוצא אלג'יראי שכבר נולדו וגדלו בצרפת, וכבר אינם מכירים את השפה והמנהגים של הוריהם. אחד כזה, גיבור הסרט, נדרש לחזור אל אלג'יריה. אביו זקן וחולה, והבית של אביו באלג'יריה עומד לפני הריסה. השלטונות מבקשים לבצע פרויקט כלכלי גדול המחייב פינוי של הכפריים, והם משלמים גרושים לתושבים בעד התפנות. הבן הצרפתי של האב האלג'יראי מגיע לכפר של אביו כדי לנסות למנוע את רוע הגזירה. שם הוא נתקל בתרבות זרה, אחרת. והוא גם מאבד את מסמכיו, מה שגורם להסתבכות עם השלטונות ולהרפתקאות שונות ומשונות.

אני מתאר לעצמי שאם לא הייתי אשכנזי יליד תל אביב, אלא מרוקאי או טריפוליטאי הייתי מתרגש יותר מהסרט הזה.אולי מישהו שיותר קרוב לתרבות הנחגגת בסרט הזה יזהה כאן דקויות שנעלמו מעיניי. מהמקום שבו אני קורא את הסרט הוא אמנם לא רע, ואפילו חביב למדי, אבל הוא דרמטי מדי בכדי להיות קומדיה, והוא קומי מדי בכדי להיות דרמה. וכך הסרט הזה נופל בין הכסאות. אין לו את האיזון. הוא חביב, נעים, וזורם. הוא מעניין וגם משעשע לפרקים. אבל הוא לא ריגש אותי אפילו לשניה. ולקראת הסוף, כשהבמאי מנסה ללחוץ בכוח על בלוטת הדמעות, הוא אפילו גרם לי לנוע באי נוחות בכיסא.

בתפקיד משנה בסרט מופיע ג'אמל דבוזה, קומיקאי ידוע בצרפת (שאמור להיות מוכר גם לקהל בארץ. הוא הופיע גם ב"אמלי").

ג'אמל דבוזה (משמאל) ב"דרכון לאלג'יריה"

ג'אמל דבוזה (משמאל) ב"דרכון לאלג'יריה"

הוא גם אחד המפיקים של הסרט הזה. לכן הפריע לי שהוא פשוט נעלם מהמסך אחרי כחצי סרט. הוא עדיין מהווה חלק מהעלילה, אבל שומעים עליו. לא רואים אותו. וקומיקאי עם קילומטראז' כמוהו היה יכול לתרום הרבה לאיזון הנדרש בין קומי לדרמטי.

במהלך הצפייה ב"דרכון לאלג'יריה" חשבתי על "ברוכים הבאים לצפון". גם שם אדם בורגני מגיע למקום מרוחק מהמרכז ונכבש ע"י החום האנושי של התושבים המקומיים. אלא ששם הסרט הגדיר את עצמו מראש כקומדיה מטורפת. כאן יש חומר מצוין לקומדיה, ויש כמה גגים מעולים (העיקרי שבהם הוא השאלה: איך אומרים בערבית: אינטימיות? תשובה מצחיקה אבל גם חכמה יש לשאלה הזו), אבל רוב הסרט מתנהג כדרמה קלה.

במשך רוב דקותיו, "דרכון לאלג'יריה" הוא פשוט סרט נעים. מעלה חיוך. וגם זה משהו. הסרט נשא איתו כותרות בעברית בגוף הסרט (לא הכותרות הדיגיטליות הבאות מתחת למסך), כך שאולי תוכלו לראות אותו מתישהו בעתיד גם על המסכים המסחריים הרגילים בארץ. בינתיים, אם אתם בעניין של סרט חביב אבל זניח, יש הקרנה נוספת של "דרכון לאלג'יריה" במסגרת הפסטיבל ב-26/09 (בקריגר, האולם הזה שמרוחק מלב הפסטיבל).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s