פסטיבל חיפה 2013: גרנד סנטרל

עד עכשיו זה הסרט שהכי פחות אהבתי בפסטיבל. זה לא שהוא סרט רע. המשחק טוב מאוד, והוא מעניין לכל אורכו. אבל משהו בבימוי קלקל לי את חוויית הצפייה.

בחור צעיר ועני, חסר השכלה מקצועית, מושם בעבודה בכורים גרעיניים. הוא הופך להיות חלק מקהילה. העובדים הופכים להיות חברים שלו. האחראים משכנים אותו אצלם בשיכון הקארוואנים שלהם, וכולם הופכים להיות חברים. בתוך כל זה הוא מנהל רומן לוהט עם הארוסה של אחד מהאחראים שלו.

הכל בסדר. רק שאני לא הבנתי מה הפוקוס של הבמאית כאן. מה היא רצתה להגיד. האם מדובר בסרט בסגנון סילקווד (כי העיצוב האמנותי מזכיר את הסרט ההוא)? האם יש כאן רצון להזהיר מפני סכנות העבודה בכורים גרעיניים, ויותר מכך, לפתוח את העיניים של האנשים הפחות, איך נאמר, מבורכים בכסף, כדי שיראו שהמדינה משתמשת בהם, זורקת אותם אל לב הסכנה ללא כיסויים הולמים באמת? כי אם זה סרט עם מטרה חברתית שכזו, לא מספיק שהבמאית הביאה את השחקן הקבוע של הדארדנים, אוליבייה גורמה (מצוין גם כאן). צריך משהו מאוד ממוקד בתסריט שיכוון אל זה. ואין.

והאם סתם מדובר במשולש רומנטי הממוקם בסביבה נפיצה של כור גרעיני?

רמנטיקה בכור גרעיני. מתוך "גרנד סנטרל"

רומנטיקה בכור גרעיני. מתוך "גרנד סנטרל"

כי אם זה סרט רומנטי, אזי חסר הרבה בתסריט לגבי אותו רומן. יש כאן אמנם משחק מעולה של שני השחקנים הראשיים (טאהר רחים, ההוא מ"מנביא", מצוין גם כאן, ולאה סיידו, עם שיער קצר אבל עדיין לא צבוע בכחול, סקסית ומפתה, וגם אנושית מאוד. שניהם נהדרים), אבל להבנתי המשיכה בין שני האוהבים היא מינית בעיקרה, וחסר לי כל העניין של מה יש כאן חוץ מסקס. בתפקיד הבעל הנבגד, אגב, משחק אחד, דניס מנושה. חתיכת ז'לוב מאיים, אבל מנושה הזה הוא אדם בעל רגישות גבוהה מאוד, והוא מפגין משחק מרגש ומאופק. כל הסרט אני שברתי את הראש איפה ראיתי אותו כבר. רק עכשיו נפל לי האסימון: הוא היה אהבת חייה של אחותה של מלאני לורן ב"מאומצים", אחת ההפתעות הכי גדולות שלי בשנה שעברה (סרט יפהפה ומרגש שמלאני לורן גם ביימה, והוקרן בפסטיבל הצרפתי בשנה שעברה).

אז משחק מעולה מצוות שחקנים לא קטן יש. אבל תסריט בעייתי גם יש. וגם עבודת בימוי מעצבנת יש. הסצינה הראשונה בסרט מפגינה שימוש מעניין, נוכח מאוד, במוסיקה. אבל בהמשך הסרט מתברר שזו מניירה. שהבמאית משתמשת במוסיקה כדי להסביר דברים שאני כבר מבין. וזה מעצבן.

יש גם החסרת פרטים לא מובנת. החלטה לא ברורה מה להראות ומה לא להראות. והדברים שהבמאית לא מראה חסרים לי מאוד דרמטית. למשל: בסצינה שבה הכל מתפרץ, והם הולכים מכות, מראה הבמאית למשך זמן ארוך דווקא את הבחורה שצופה במתרחש, ולא את המתרחש עצמו. זה היה קריטי שאני אחווה את התפרצות הרגשות הזו. אבל הבמאית בוחרת להימנע. או למשל כשהבחורה מספרת לארוסה על ההריון. הבמאית נכנסת לסצינה אחרי שהיא סיפרה לו. היא מראה את רק את התגובה. זה היה קריטי לבנות את המתח הדרמטי כדי להראות את השחרור. אבל אין את זה. וזה מעצבן.

ואלו רק שתי דוגמאות. יש כאן חוסר מיקוד בנושא הסרט, ויש כאן עבודת בימוי בעייתית, ושני אלו העיבו על חוויית הצפיה שלי, למרות שהמשחק של כל הקאסט היה מעולה (וטאהר רחים הזה מצוין במיוחד כשנותנים לו קונטרה ותיקה ומנוסה – ב"נביא" הוא היה מול נילס ארסטרופ. כאן הוא מול אוליבייה גורמה). לא סבלתי במהלך הצפייה בסרט, אבל הרגשתי שהסרט זה לא עובד עלי.

מי שרוצה לנסות בכל זאת, הקרנה נוספת של "גרנד סנטרל" – ב-23/09.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s