פסטיבל חיפה 2013: אנשים כתומים

היו לי ציפיות גדולות מהסרט הזה. הרבה פולקלור, נשיות, מסורת מול קדמה, ושחקניות טובות בסרט הזה. הרבה רצון וכוונה יש אצל חנה אזולאי הספרי, שחקנית מעולה וותיקה, כאן בבכורת הבימוי שלה. אבל בסוף יצאתי קצת מאוכזב.

זה ממש לא סרט רע. להיפך, "אנשים כתומים" הוא סרט יפה. יש בו כמה וכמה רגעים יפהפיים. ובעיקר, כצפוי משחקנית שמתחילה לביים, הצגות המשחק של כל הקאסט נפלאות (במיוחד אני רוצה לציין את מיטל גל-סוויסה, שהיא בעיניי התגלית של השנה. זה כבר סרט שני בהשתתפותה שאני רואה. גם ב"פנתר לבן" היא היתה נהדרת, מקסימה, סקסית, כובשת). יש בסרט הזה דברים מאוד יפים. אבל יש משהו בחוסר הנסיון הבימויי של חנה אזולאי הספרי שקצת דופק את העסק.

יש עניין עם סבתא שחולמת לפרנסתה. הכשרון שלה לחלום בשביל אנשים אחרים, ובכך לחזות את עתידם – הכשרון הזה עבר לבת, אבל היא לא רוצה להתעסק בכישופים האלו. היא רוצה לנהל מסעדה. יש עניין עם הנכדה, שאוהבת את הסבתא, עוזרת לה ב"עסק". ויש עניין עם הדודה, אחות של אמא (ובת נוספת של הסבתא), שחוזרת פתאום אחרי 16 שנה. יש גם עניין עם העבר של הסבתא במרוקו. ויש את הסצינות בבית הספר של הנכדה. יש קצת יותר מדי כדורים באוויר, וחנה אזולאי הספרי לא כל כך מצליחה להחזיק את כולם.

האם הסצינות של הבת הצעירה בבית הספר באמת נחוצות? האם באמת היה נחוץ לתת הסבר מדעי לתופעה הפלאית הזו של חלימת העבר-עתיד? הרי כל היופי הוא במסתורין שאופף את הפולקלור הזה. אולי כדאי היה לותר על זה.

והסצינות במרוקו, הן הסצינות המתארות את ילדותה של הסבתא, שם נישאה צעירה (מאוד) וילדה בגיל צעיר (מאוד). הן דוקא כן נחוצות לסרט, אבל הן משולבות בתוך שאר הסיפורים בצורה קצת מקרטעת. הן פוגעות בשטף הסיפורי של עיקר הסרט, ואין בהן מספיק בשר כדי להתקיים בפני עצמן. דווקא הסצינות האלו היו צריכות לעבור פיתוח נוסף, ואולי לשמש יחידה נפרדת בסרט.

אנשים כתומים

אנשים כתומים

ויש את עיקר הסרט. להמשיך לקרוא