פסטיבל חיפה 2013: אנשים כתומים

היו לי ציפיות גדולות מהסרט הזה. הרבה פולקלור, נשיות, מסורת מול קדמה, ושחקניות טובות בסרט הזה. הרבה רצון וכוונה יש אצל חנה אזולאי הספרי, שחקנית מעולה וותיקה, כאן בבכורת הבימוי שלה. אבל בסוף יצאתי קצת מאוכזב.

זה ממש לא סרט רע. להיפך, "אנשים כתומים" הוא סרט יפה. יש בו כמה וכמה רגעים יפהפיים. ובעיקר, כצפוי משחקנית שמתחילה לביים, הצגות המשחק של כל הקאסט נפלאות (במיוחד אני רוצה לציין את מיטל גל-סוויסה, שהיא בעיניי התגלית של השנה. זה כבר סרט שני בהשתתפותה שאני רואה. גם ב"פנתר לבן" היא היתה נהדרת, מקסימה, סקסית, כובשת). יש בסרט הזה דברים מאוד יפים. אבל יש משהו בחוסר הנסיון הבימויי של חנה אזולאי הספרי שקצת דופק את העסק.

יש עניין עם סבתא שחולמת לפרנסתה. הכשרון שלה לחלום בשביל אנשים אחרים, ובכך לחזות את עתידם – הכשרון הזה עבר לבת, אבל היא לא רוצה להתעסק בכישופים האלו. היא רוצה לנהל מסעדה. יש עניין עם הנכדה, שאוהבת את הסבתא, עוזרת לה ב"עסק". ויש עניין עם הדודה, אחות של אמא (ובת נוספת של הסבתא), שחוזרת פתאום אחרי 16 שנה. יש גם עניין עם העבר של הסבתא במרוקו. ויש את הסצינות בבית הספר של הנכדה. יש קצת יותר מדי כדורים באוויר, וחנה אזולאי הספרי לא כל כך מצליחה להחזיק את כולם.

האם הסצינות של הבת הצעירה בבית הספר באמת נחוצות? האם באמת היה נחוץ לתת הסבר מדעי לתופעה הפלאית הזו של חלימת העבר-עתיד? הרי כל היופי הוא במסתורין שאופף את הפולקלור הזה. אולי כדאי היה לותר על זה.

והסצינות במרוקו, הן הסצינות המתארות את ילדותה של הסבתא, שם נישאה צעירה (מאוד) וילדה בגיל צעיר (מאוד). הן דוקא כן נחוצות לסרט, אבל הן משולבות בתוך שאר הסיפורים בצורה קצת מקרטעת. הן פוגעות בשטף הסיפורי של עיקר הסרט, ואין בהן מספיק בשר כדי להתקיים בפני עצמן. דווקא הסצינות האלו היו צריכות לעבור פיתוח נוסף, ואולי לשמש יחידה נפרדת בסרט.

אנשים כתומים

אנשים כתומים

ויש את עיקר הסרט. הסבתא (ריטה שוקרון, מצוינת), האמא (אסתי ירושלמי. שחקנית אמיצה ונהדרת), בעלה (יורם טולדנו. שחקן נהדר שרק בגיליתי רק בשנים האחרונות) וגם חנה אזולאי הספרי בעצמה, שנמצאת באלמנט הרגיל שלה כאן (כלומר – מצוינת. שוב). דרמה משפחתית כמיטב המסורת של הקולנוע הישראלי, מבוימת ברגש ומשוחקת נפלא ע"י השחקנים. עם הרבה תשומת לב לפרטים, עם הרבה אהבה למסורת ולאנשים המרכיבים את החברה המרוקאית, הדרמה הזו, שמחזיקה את רוב זמן המסך של הסרט הזה, אפקטיבית ויפהפיה, ומביאה כמה וכמה רגעים יפים ומרגשים למסך. אסף סודרי מצלם יפה, אם כי נדמה לי שבפוסט פרודקשן מישהו הגזים עם תיקוני הצבע, וחלק גדול מהסרט נראה צבעוני באופן מוגזם ואפילו לא ריאליסטי.

יש ב"אנשים כתומים" הרבה דברים יפים, הרבה לב ונשמה, וכמה רגעים מרגשים באדיבות משחק נהדר וכימיה כובשת בין כל הצוות. חבל שלא הכל מתגבש לכדי סרט שלם באמת עם אמירה צלולה. זה היה יכול להיות הרבה יותר משמעותי. כמו שהוא, זה סרט נחמד. לא יותר, אבל גם לא פחות. זה גם משהו.

עוד הקרנה של "אנשים כתומים": ב-28/09.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל חיפה 2013: אנשים כתומים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s