פסטיבל חיפה 2013: לא החיים שלך

אז ישבתי בחדר העיתונאים, כותב וממשיך להתעדכן בסרטים שהמדינות השונות שולחות לאוסקר. בדיוק גיליתי שבלגיה שולחת לאוסקר סרט שנקרא "קריסת המעגל השבור", והנה, הוא בדיוק מופיע בלו"ז. ממש עכשיו מתחילה ההקרנה. מה, לוותר על "לא החיים שלך" ? חככתי וחככתי בדעתי עד שעבר הזמן (היה הפרש של רבע שעה בין שתי ההקרנות). אז הלכתי עם התוכנית הראשונה שלי – לראות סרט דוקומנטרי ישראלי. והתוצאה: לא הסרט הכי גדול בעולם, אבל סרט מאוד מעניין, לדעתי עצוב מאוד, ומאוד מעורר מחשבה.

את הסרט הזה פגשתי הרבה לפני שהיה מוכן, עת הוצג לפאנל משקיעים בפורום הפיצ'ינג של קו פרו לפני שנתיים. מאוד סיקרן אותי לדעת מה יצא מכל זה. התוצאה מהורהרת, מלאה תוגה ומחשבה על התפוצצות בועה. על קריסת קונספציה של דור שלם.

טל שפי ילדה את קאיה בעת שטיילה בנפאל. אביה היה כנראה רומן חולף. אהבה חופשית, סמים, הצורך להשתחרר ממסגרות – הכל פעם בטל שפי, והיא העבירה את זה הלאה, לבת שלה, קאיה. אבל לחופש יש מחיר. והמחיר הזה הוא נושא הסרט. הסרט מרפרף על תחנות בחייה של קאיה הצעירה. כבר מהרגע הראשון של הסרט ברור שהיא בחורה פגועה. אבודה. היא יודעת כל הזמן מה היא לא רוצה. היא לא יודעת מה היא כן רוצה.

זאת קאיה. הבת של טל שפי. לב הסרט. מתוך "לא החיים שלך".

זאת קאיה. הבת של טל שפי. לב הסרט. מתוך "לא החיים שלך".

כל הסרט מתרחש בגואה, וסוקר להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2013: הנרי

יולנד מורו היא דמות שלהרגשתי לא מקבלת מספיק כבוד מחוץ לצרפת. היא מוכרת כאן בעיקר מתפקיד משנה קטן שעשתה ב"אמלי". מעטים זוכרים את הסרט העדין והיפה שביימה (ובו גם השתתפה) שנקרא "כשהים גואה".  סרט (בינוני) שנקרא "החיים ברוורס" (עברית מפיצית לCamille redouble, קמיל בשידור חוזר) היה אמור להיות מופץ כבר מזמן, אבל הוא נדחה שוב ושוב (ואולי נגנז לגמרי). הסרט עצמו בינוני, אבל יולנד מורו מופיעה שם (בתפקיד משנה), והיא פשוט נפלאה.

והנה מגיע לפסטיבל חיפה הסרט השני בבימויה. והוא שוב מוכיח שמורו היא אישה עם רגישות גבוהה לאנשים, לאנושיות. אבל בכל זאת הסרט הזה קצת איכזב אותי. הוא יפה מאוד, ורגיש, אבל משהו בו בכל זאת מקלקל.

אני חושב ש"הנרי" הוא סרט על התמודדות עם שכול. אשתו של הנרי, איש כבן 50, נפטרת בתחילת הסרט. הם מנהלים מסעדה, ועכשיו הוא נמצא בפני בעיה – כיצד להמשיך ולתפעל את העסק. מישהי מציעה לו לשכור את שירותיה של אחת הבנות שעזרו לו בקייטירינג של האשכבה, בחורה צעירה בשם רוזט. אותה רוזט עובדת בעצם במלצרות במסגרת תוכנית טיפולית של מוסד שיקומי של אנשים עם פיגור שכלי. וכל הסרט הוא תיאור מערכת היחסים המתפתחת בין הנרי לרוזט. הסרט שומר על משקל מאוזן בין הסיפור של הנרי לבין הסיפור של רוזט (היו רגעים שחשבתי שלסרט הבלגי הזה קוראים "הנרי" ולא "רוזט" כדי לא לבלבל עם סרט בלגי אחר שנקרא "רוזטה" של האחים דארדן).

יולנד מורו (משמאל), המופיעה בתפקיד קטן בסרט של עצמה, ומיס מינג בתפקיד רוזט ב"הנרי"

יולנד מורו (משמאל), המופיעה בתפקיד קטן בסרט של עצמה, ומיס מינג בתפקיד רוזט ב"הנרי"

יש בסרט הרבה להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2013: נקמה כחולה

זה היה אחד הסרטים המומלצים ביותר בפסטיבל. אחד הסרטים המצופים ביותר. משהו שהיה אמור להיות מבריק ומרהיב למרות תקציבו הדל.

למרבה הצער, "נקמה כחולה" התגלה כאחת האכזבות שלי בפסטיבל.

וזה לא שמדובר בסרט רע במיוחד. הוא דווקא מעניין, ומצולם יפה, ויש לו רעיון נהיר (הוא מבקש לשים קץ למעגל האלימות בין בני אדם). אבל זה סרט בלי בשר. בלי מתח. בלי מספיק מהלכי עלילה שימלאו שעה וחצי.

אמור להיות סרט מתח. "נקמה כחולה"

אמור להיות סרט מתח. "נקמה כחולה"

גבר מוזנח שחי ברכב שלו מגלה שהאדם שרצח את הוריו עומד להשתחרר מהכלא, אז הוא עוקב אחריו והורג אותו. זהו. ואחרי רבע שעה נדמה כאילו הסרט הזה להמשיך לקרוא