פסטיבל חיפה 2013: הנרי

יולנד מורו היא דמות שלהרגשתי לא מקבלת מספיק כבוד מחוץ לצרפת. היא מוכרת כאן בעיקר מתפקיד משנה קטן שעשתה ב"אמלי". מעטים זוכרים את הסרט העדין והיפה שביימה (ובו גם השתתפה) שנקרא "כשהים גואה".  סרט (בינוני) שנקרא "החיים ברוורס" (עברית מפיצית לCamille redouble, קמיל בשידור חוזר) היה אמור להיות מופץ כבר מזמן, אבל הוא נדחה שוב ושוב (ואולי נגנז לגמרי). הסרט עצמו בינוני, אבל יולנד מורו מופיעה שם (בתפקיד משנה), והיא פשוט נפלאה.

והנה מגיע לפסטיבל חיפה הסרט השני בבימויה. והוא שוב מוכיח שמורו היא אישה עם רגישות גבוהה לאנשים, לאנושיות. אבל בכל זאת הסרט הזה קצת איכזב אותי. הוא יפה מאוד, ורגיש, אבל משהו בו בכל זאת מקלקל.

אני חושב ש"הנרי" הוא סרט על התמודדות עם שכול. אשתו של הנרי, איש כבן 50, נפטרת בתחילת הסרט. הם מנהלים מסעדה, ועכשיו הוא נמצא בפני בעיה – כיצד להמשיך ולתפעל את העסק. מישהי מציעה לו לשכור את שירותיה של אחת הבנות שעזרו לו בקייטירינג של האשכבה, בחורה צעירה בשם רוזט. אותה רוזט עובדת בעצם במלצרות במסגרת תוכנית טיפולית של מוסד שיקומי של אנשים עם פיגור שכלי. וכל הסרט הוא תיאור מערכת היחסים המתפתחת בין הנרי לרוזט. הסרט שומר על משקל מאוזן בין הסיפור של הנרי לבין הסיפור של רוזט (היו רגעים שחשבתי שלסרט הבלגי הזה קוראים "הנרי" ולא "רוזט" כדי לא לבלבל עם סרט בלגי אחר שנקרא "רוזטה" של האחים דארדן).

יולנד מורו (משמאל), המופיעה בתפקיד קטן בסרט של עצמה, ומיס מינג בתפקיד רוזט ב"הנרי"

יולנד מורו (משמאל), המופיעה בתפקיד קטן בסרט של עצמה, ומיס מינג בתפקיד רוזט ב"הנרי"

יש בסרט הרבה התרחשויות המובאות אל המסך בקצב מדוד. היות ורוזט סובלת מפיגור שכלי קל, היא טועה בפירוש הנחמדות של הנרי כלפיה, וחושבת שמדובר בהצהרת אהבה. שרשרת האירועים המפתיעה שמתרחשת בעקבות הטעות הזו מוגשת ללא התלהמות, עם הרבה הבנה וחום אנושי.

ובכל זאת היתה לי בעיה עם הסרט. להרגשתי מורו טעתה בליהוק של השחקנים הראשיים. לתפקיד הנרי היא בחרה בז'לוב כבד תנועה. לתפקיד ריטה היא בחרה בבחורה עכברית וחמורת סבר. כך יוצא ששתי הדמויות הראשיות ממעטות לחייך, מתנהלות בחלל בכבדות. זה מתאים לסצינות הכבדות יותר. זה לא מתאים לסצינות השמחות יותר. דרמה טובה יודעת לעלות גבוה מאוד ברגעים השמחים כדי לרדת נמוך מאוד ברגעים הקשים. "הנרי" של יולנד מורו שומר על קו אחיד פחות או יותר. ללא התרוממות נפש. ללא מפחי נפש. דרמה נעימה ומעניינת, אבל בלי שיאים רגשיים.

מורו גם טועה לדעתי כאשר היא מטביעה את סרטה בה-ר-ב-ה מוסיקה. חלק גדול מהמוסיקה, אגב, אינו מוסיקה שנכתבה במיוחד לסרט (Score), אלא מוסיקה מן המוכן. שירים מוכרים שמושאלים כאן לסצינות שונות כדי להוסיף את אותה קומה רגשית שהיתה חסרה במשחק האנמי. אבל אם זה לא נמצא במשחק, אז המוסיקה רק מדגישה את זה, הופכת את הסרט למלאכותי.

וזה חבל, כי מכל אספקט אחר מדובר בסרט ראוי ויפה. היה יכול להיות הרבה יותר טוב, אבל גם כך מדובר בסרט יפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s