בית לחם: המציאות כאן היא לא שחור ולבן

אני מעריך שאני יודע מה אתם חושבים. 'עוד סרט שמאלני', 'עוד פעם יורים ובוכים'…

זה לא ככה. "בית לחם" הוא לא סרט שבא להתלונן על המצב. למעשה אני לא ממש בטוח מה האג'נדה הפוליטית שלו. יש באמצע הסרט סצינה מאוד ארוכה של תפיסת מבוקש. זוהי סצינה קולנועית אדירה, מבוימת כמו סרט מתח פעולה מקצועי לכל דבר. העריכה בה מצוינת, יודעת להגביר קצב ככל שהאקשן מתגבר; עריכת הפס קול והשימוש במוסיקה מוסיפים המון. יש המון זועם בחוץ, זורק אבנים, ויש מבוקש בפנים שצריך למצוא. יש פעולה צה"לית ממוקדת מרתקת.

ויש רגעי התעלות כשאני יושב בקהל. אני אפילו קצת כועס על עצמי על השמחה שיש בי למראה הסצינה הזו. האם גם בי שוכנת חיה צמאת דם?

והסרט הזה אמביוולנטי ביחס שלו למפה הפוליטית. במרכזו יש יחסי אב-בן בין סוכן שב"כ (צחי הלוי בהופעה מרשימה ושופעת בטחון) למודיע הפלסטיני שלו, בחור צעיר שהוא גם אחיו של פעיל הטרור המבוקש ביותר בשטחים (שאדי מרעי, תגלית מרגשת). אבל האם יחסי האב-בן האלו היו מתקיימים גם אם הבחור הצעיר היה סתם בחור צעיר, ולא היתה לו כל פונקציה של מודיע? האם הישראלים, ככלל, מתנשאים על הפלסטינים, מעליבים אותם, רומסים את כבודם, דוחקים בהם בעצם לשנוא?

יחסי גומלין בין ישראלים לפלסטינים. "בית לחם"

יחסי גומלין בין ישראלים לפלסטינים. "בית לחם"

 

"בית לחם" מפורט מאוד בכל מה שנוגע לצד הפלסטיני של המפה. כל הגופים המעורבים (הרשות הפלסטינית על השחיתות שבה, גדודי אל-אקצע והחמאס, והיריבות בין כולם) מקבלים כאן זמן מסך ניכר. הסיפור הישראלי מסתכם בעבודה הבטחונית. כאילו אין לנו חיים משלנו. גם אשתו של גיבור הסרט מדברת איתו על ענייני עבודה בלבד (מיכל שטמלר מבוזבזת כאן לחלוטין). אבל החלטותיו של סוכן השב"כ הזה הן עירוב של שיקול בטחוני קר ודאגה חמה ואמיתית לשלומו של הנער. כך שכן יש לישראלים לב.

אבל אולי הלב הזה עומד לנו לרועץ. אולי להמשיך לקרוא

אוסקר שפה זרה 2014: מקבץ חמישי

היום אני בהפסקה מפסטיבל חיפה. אני חוזר לשם מחר לעוד שלושה סרטים. בינתיים, בתוך כל שטף הסרטים (הטובים, ברובם, באופן מפתיע) שאני רואה בפסטיבל, אני גם ממשיך לעקוב אחרי הפרסומים לגבי הסרטים שהמדינות השונות שולחות לאוסקר בקטגוריית השפה הזרה. את הפוסט הקודם בעניין פרסמתי לפני שלושה ימים. ומאז ועד היום התפרסמו עוד 10 בחירות נוספות. ביחד עם 43 הסרטים עליהם פירטתי במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי) יש לנו 53 סרטים במירוץ. יש לנו עוד פחות משבוע לדד ליין, ובימים הקרובים יתפרסמו הבחירות הנוספות שיסגרו את הרשימה (וביניהן גם הבחירה של ישראל. כנראה "בית לחם"). ברשימה הפעם: סרטים של במאים מוכרים שלדעתי לא יגיעו רחוק באוסקר, סרטים של במאים לא מוכרים שלדעתי לא יגיעו רחוק באוסקר, אבל גם סרטים מעניינים שלדעתי יש להם סיכוי באוסקר.

כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי.

קולומביה – חוף די סי. בימוי: חואן אנדרס ארנגו גרסיה

בתוך מדינה ש להמשיך לקרוא