פרסי אופיר 2013: סיכום

אז בסוף "בית לחם" זכה. והוא גם הסרט שייצג אותנו באוסקר. והוא גם יצא ממש עכשיו למסכים. ומהמקום שבו אני נמצא, המקום שבו אין לי מספרים, אבל כן יש לי קצת מדד לבדוק את הדופק, הימים הראשונים של הסרט הזה על המסכים ממלאים את האולמות. ומהמקום שבו אני נמצא אני גם מעריך של"בית לחם" יש גם סיכוי לא רע באוסקר. אז כאילו שהכל בסדר. השיטה עובדת. "בית לחם" הוא סרט שהגיע משום מקום. הקרנות האקדמיה התחילו את הבאז. ואז הוא התקבל לפסטיבל ונציה. ולטלורייד. ולטורונטו. והבאז התגבר. והזכיה בונציה. והמכירות לחו"ל. והזכיה בחיפה. והזכיה באופיר. הכל בסדר.

לך תסביר עכשיו שהכל דפוק. המקרה של "בית לחם" הוא היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. ואם הסרט לא היה מתקבל לונציה? ואם הוא לא היה מתקבל לטלורייד, שהוא פסטיבל סופר-בררן? מי היה זוכה?

ראשית צריכים לומר: "בית לחם" הוא סרט טוב. מאוד אפילו. אבל האם הוא הכי טוב של השנה? או שהזכיה שלו היא עדות לכך שאנחנו רוצים אוסקר. מאוד רוצים. אוסקר. והסרט הכי חם בשוק הוא "בית לחם". אז בוא נשלח אותו. גם אם יש סרט יותר טוב. אם "בית לחם" לא היה מקבל את כל תשומת הלב שהוא קיבל בחו"ל, ואם הכל לא היה בא בטיימינג כזה מושלם (וכאן צריך להוריד את הכובע בפני היחצ"נים שלו, שעשו עבודה מדויקת, ודחפו את הסרט שלהם בכל הכוח, למקומות הנכונים ובזמן הנכון) – אם הכל לא היה נופל בדיוק במקום, האם גם אז "בית לחם" היה זוכה?

אני לא בטוח. אני לא ממש מבין איך "מי מפחד מהזאב הרע" קיבל כל כך הרבה מועמדויות (ובסופו של דבר גם פרסים), ועדיין הוא לא היה אפילו מועמד לפרס הסרט. ואני עדיין לא מבין מה קורה עם "מקום בגן עדן". סרט נפלא בעיניי, שחברי האקדמיה החליטו לתת לו 10 מועמדויות, אף אחת מהן לא היתה על הסרט, ובכל הקטגוריות הוא הפסיד.

ומה קורה עם "שש פעמים"? אם לא היתה את כל ההילולה סביב "בית לחם", אולי הוא היה זוכה? עם כל האהבה שלי לסרט, אני לא בטוח ש"שש פעמים" הוא אוסקר מטיריאל. זה סרט קשה מדי. בוטה מדי. אני לא בטוח שחברי האקדמיה האמריקאית יכולים להתמודד עם חומר כזה. אולי היה כדאי לתת את פרס הסרט, השחקנית, התסריט (ועוד כמה פרסים) ל"שש פעמים", ולשלוח את "בית לחם" לאוסקר. לי זה נשמע הגיוני לגמרי. ואם "שש פעמים" היה זוכה, זה גם מה שהיה קורה. כי "שש פעמים" עדיין לא הופץ (וגם זה לא ברור. לך תסביר לכל העולם למה אני עמדתי אתמול בסלון שלי ומחאתי כפיים לסיוון לוי על הזכייה המרגשת שלה על התפקיד הנפלא שהיא עשתה. הרי כמעט אף אחד בארץ עדיין לא ראה את הסרט הזה).

אבל אחרי כל זה, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. הכל בסדר. עד הסקנדל הבא. ממש מעבר לפינה. אז בינתיים סיכום קטן של מה שהיה אתמול:

הטקס, כהרגלו, צלע. ירון ברובינסקי כהרגלו השתדל מאוד. אבל החומר שכתבו לו לא היה מוצלח. למעשה, היחידים שהצחיקו אותי, אבל ממש הצחיקו אותי, היו מוני מושונוב ודב'לה גליקמן. זה גם היה חומר טוב, וגם ביצוע מושלם, ואפילו מרגש (החזרה הפצפונת לימי זהו-זה, שחזור הכימיה הנפלאה הזו בין מושונוב לבראבא גליקמן העלו גם געגוע גדול). כל השאר היה יבש. ויש גם את העניין עם הזכיות בזמן הפסקות פרסומות. בושה. גם למעצבי תלבושות מגיע את הכבוד לקבל פרס בשידור חי. מעליב. ופוליטיקאים שעולים על הבמה. מיותר ומביך. ועוד כמה וכמה תלונות.

והפרסים. להמשיך לקרוא