פרסי אופיר 2013: סיכום

אז בסוף "בית לחם" זכה. והוא גם הסרט שייצג אותנו באוסקר. והוא גם יצא ממש עכשיו למסכים. ומהמקום שבו אני נמצא, המקום שבו אין לי מספרים, אבל כן יש לי קצת מדד לבדוק את הדופק, הימים הראשונים של הסרט הזה על המסכים ממלאים את האולמות. ומהמקום שבו אני נמצא אני גם מעריך של"בית לחם" יש גם סיכוי לא רע באוסקר. אז כאילו שהכל בסדר. השיטה עובדת. "בית לחם" הוא סרט שהגיע משום מקום. הקרנות האקדמיה התחילו את הבאז. ואז הוא התקבל לפסטיבל ונציה. ולטלורייד. ולטורונטו. והבאז התגבר. והזכיה בונציה. והמכירות לחו"ל. והזכיה בחיפה. והזכיה באופיר. הכל בסדר.

לך תסביר עכשיו שהכל דפוק. המקרה של "בית לחם" הוא היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. ואם הסרט לא היה מתקבל לונציה? ואם הוא לא היה מתקבל לטלורייד, שהוא פסטיבל סופר-בררן? מי היה זוכה?

ראשית צריכים לומר: "בית לחם" הוא סרט טוב. מאוד אפילו. אבל האם הוא הכי טוב של השנה? או שהזכיה שלו היא עדות לכך שאנחנו רוצים אוסקר. מאוד רוצים. אוסקר. והסרט הכי חם בשוק הוא "בית לחם". אז בוא נשלח אותו. גם אם יש סרט יותר טוב. אם "בית לחם" לא היה מקבל את כל תשומת הלב שהוא קיבל בחו"ל, ואם הכל לא היה בא בטיימינג כזה מושלם (וכאן צריך להוריד את הכובע בפני היחצ"נים שלו, שעשו עבודה מדויקת, ודחפו את הסרט שלהם בכל הכוח, למקומות הנכונים ובזמן הנכון) – אם הכל לא היה נופל בדיוק במקום, האם גם אז "בית לחם" היה זוכה?

אני לא בטוח. אני לא ממש מבין איך "מי מפחד מהזאב הרע" קיבל כל כך הרבה מועמדויות (ובסופו של דבר גם פרסים), ועדיין הוא לא היה אפילו מועמד לפרס הסרט. ואני עדיין לא מבין מה קורה עם "מקום בגן עדן". סרט נפלא בעיניי, שחברי האקדמיה החליטו לתת לו 10 מועמדויות, אף אחת מהן לא היתה על הסרט, ובכל הקטגוריות הוא הפסיד.

ומה קורה עם "שש פעמים"? אם לא היתה את כל ההילולה סביב "בית לחם", אולי הוא היה זוכה? עם כל האהבה שלי לסרט, אני לא בטוח ש"שש פעמים" הוא אוסקר מטיריאל. זה סרט קשה מדי. בוטה מדי. אני לא בטוח שחברי האקדמיה האמריקאית יכולים להתמודד עם חומר כזה. אולי היה כדאי לתת את פרס הסרט, השחקנית, התסריט (ועוד כמה פרסים) ל"שש פעמים", ולשלוח את "בית לחם" לאוסקר. לי זה נשמע הגיוני לגמרי. ואם "שש פעמים" היה זוכה, זה גם מה שהיה קורה. כי "שש פעמים" עדיין לא הופץ (וגם זה לא ברור. לך תסביר לכל העולם למה אני עמדתי אתמול בסלון שלי ומחאתי כפיים לסיוון לוי על הזכייה המרגשת שלה על התפקיד הנפלא שהיא עשתה. הרי כמעט אף אחד בארץ עדיין לא ראה את הסרט הזה).

אבל אחרי כל זה, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. הכל בסדר. עד הסקנדל הבא. ממש מעבר לפינה. אז בינתיים סיכום קטן של מה שהיה אתמול:

הטקס, כהרגלו, צלע. ירון ברובינסקי כהרגלו השתדל מאוד. אבל החומר שכתבו לו לא היה מוצלח. למעשה, היחידים שהצחיקו אותי, אבל ממש הצחיקו אותי, היו מוני מושונוב ודב'לה גליקמן. זה גם היה חומר טוב, וגם ביצוע מושלם, ואפילו מרגש (החזרה הפצפונת לימי זהו-זה, שחזור הכימיה הנפלאה הזו בין מושונוב לבראבא גליקמן העלו גם געגוע גדול). כל השאר היה יבש. ויש גם את העניין עם הזכיות בזמן הפסקות פרסומות. בושה. גם למעצבי תלבושות מגיע את הכבוד לקבל פרס בשידור חי. מעליב. ופוליטיקאים שעולים על הבמה. מיותר ומביך. ועוד כמה וכמה תלונות.

והפרסים.

בפוסט שבו פרסמתי את המועמדויות פרסמתי גם הימורים. מתוך 17 קטגוריות, פגעתי נכון ב-10. ניחשתי נכון את הסרט, הבמאי, שחקנית (סיוון לוי. הפרס המוצדק מכולם), שחקן משנה, שחקנית משנה, עריכה, ליהוק, תלבושות, איפור, ודוקומנטרי.

בקטגורית התסריט הימרתי על "שש פעמים", והאמת שזה די בזיון שהוא לא זכה (ואני כבר לא מדבר על התסריט הנפלא לטעמי של מדמוני ל"מקום בגן עדן". האקדמיה נתנה לו מועמדויות רק כדי להשפיל אותו. באף פרס הוא לא זכה). יש משהו כל כך מדויק בדיאלוגים שם, ב"שש פעמים", באסקלציה שהדמות הזו עוברת מפעם לפעם. סרט חודר קרביים "שש פעמים". היה מגיע לו יותר (וזה עם כל הכבוד לזוכה, "בית לחם", שעשה עבודת תחקיר מכובדת ומרשימה בפני עצמו).

שחקן: בכל טקס פרסים יש איזושהי הפתעה שמגיעה ממקום לא צפוי. אני המרתי שההפתעה הזו תבוא בקטגוריית השחקן. ההימור נכשל. מכרם ח'ורי עושה עבודה מצוינת ב"בן של אלהים", והוא זכה בצדק. אני המרתי על שאדי מרעי, ואולי זה נכון מה שח'ורי אמר לו: טוב שלא זכית. אתה עדיין צעיר. אבל צריך לומר: מרעי הוא כשרון מתפרץ. מאז שראיתי אותו ב"בית לחם" כבר ראיתי אותו בסרט נוסף. סרט דרוזי שנקרא "ערבאני". הוא אמנם בתפקיד משנה שם, אבל הוא מצוין גם שם. עוד נשמע עליו הרבה.

צילום: הזוכה היה גיורא ביח. כשיצאתי מההקרנה נגשתי אל ביח ואמרתי לו שלטעמי מדובר בתצוגת הצילום הטובה ביותר שראיתי השנה בקולנוע הישראלי. ואני מריע לו על הזכיה. אני המרתי על בועז יהונתן יעקב מכיוון ששמעתי כמה אנשים שמאוד העריכו את העבודה (הנהדרת) שלו ב"מקום גן עדן", וחשבתי שבאקדמיה ירצו לזרוק עצם גם לכיוון הסרט של מדמוני. זה לא קרה.

עיצוב אמנותי: המרתי על "מפריח היונים". האקדמיה נתנה את הפרס ל"מי מפחד מהזאב הרע" נו שוין.

מוסיקה: חיים פרנק אילפמן קרע לי את עור התוף ב"מי מפחד מהזאב הרע", אבל יש הרבה שדווקא אוהבים את מה שהוא עשה שם. אני חשבתי שישי אדר עשה עבודה יותר רגישה, יותר טובה ב"בית לחם", וחשבתי שהקטגוריה הזו תלך עם הסחף לכיוון הסרט הזוכה. טעיתי.

פסקול: גם כאן הלכתי על "בית לחם", וגם כאן האקדמיה העדיפה את "מי מפחד מהזאב הרע".

סרט קצר: מאז שפורסמו המועמדויות השלמתי צפייה בכל הסרטים הקצרים. והאמת היא ש"איה" הוא הסרט השלם מכולם, היפה מכולם, המרגש מכולם. הזכיה שלו מוצדקת. אני חשבתי, לתומי, שהבאז הקטן שהיה סביב "בבגה" יביא לו את הפרס (והסרט אכן מרשים מאוד, אם כי אני מצאתי אותו קר), אבל אני חושב שרוב חברי האקדמיה לא באמת ראו את כל הסרטים, והם סימנו איקס ליד השם של הסרט הכי מוכר להם (ו"איה", הרי, הוקרן מסחרית. ואפילו בהצלחה). המשפט האחרון נכון לדעתי גם לגבי הקטגוריה הדוקומנטרית (וגם ירון ברובינסקי עצמו עקץ את חברי האקדמיה בעניין הזה, בשידור חי).

אז זהו. תם ונשלם סיפור פרסי אופיר ל-2013. ניפגש בשנה הבאה ("מיתה טובה"? הסרט החדש של ניר ברגמן? הפתעה אחרת?).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s