אוסקר שפה זרה 2014: מקבץ שישי

היום ה-1 באוקטובר. היום הוא הדד-ליין לכל מדינות העולם המבקשות לשלוח סרטים להתחרות באוסקר האמריקאי בקטגוריית הסרט בשפה זרה. בחמישה מקבצים קודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי) עקבתי אחרי 53 סרטים שנשלחו לאוסקר. את הפוסט האחרון פרסמתי ביום חמישי. מאז פורסמו בחירות של עוד 14 מדינות, ובכך עלה מספר המדינות המתחרות על תשומת הלב האמריקאית ל-67. הרבה סרטים עם פרופיל גבוה יש השנה ברשימה. הנה התוספות מאז יום חמישי (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

דנמרק – ניצוד. בימוי: תומס וינטרברג

זוכרים? הסרט הדני משנה שעברה שהוקרן גם בארץ ? סרט שזכה להרבה פרסים והערכה (למרות שאני הייתי די מסויג ממנו). אני חושב שמבחינת אוסקרים זו גם תהיה הבעיה שלו. הוא אמנם זכה בעבר להרבה כבוד והערכה, אבל זה היה אז, בשנה שעברה. יש כבר מספיק סרטים חדשים במירוץ, מודל 2013. אני לא חושב שסרט דני מודל 2012 יקבל מועמדות לאוסקר ב-2014.

איטליה – יפה לנצח. בימוי: פאולו סורנטינו

ראיתי את הסרט בשבוע שעברבפסטיבל חיפה. הוא אמור לצאת למסכים בישראל מתישהו בקרוב. הביקורות יאהבו אותו. אני סבלתי מכל דקה. 140 דקות ארוכות ומתישות של סצינות שאין קשר ביניהן. שום דבר לא מתחבר לשום דבר. והקקופוניה באוזן חוגגת. חוסר הקוהרנטיות של מהסרט הזה תאפיל לדעתי על היופי הויזואלי הניכר שלו, והסרט הזה, למרות הייחוס של סורנטינו, שנחשב לאחד מהמובילים בבמאי העולם כיום, הסרט הזה לא יגיע לכלום באוסקר.

סלובניה – אויב הכיתה. בימוי: רוק ביצ'ק

לסרט הזה יש לדעתי סיכוי לא רע להתגנב מאחור ולהפתיע (אני לא בטוח שהמוסיקה בטריילר נמצאת גם בסרט). לאחר שכבר הוקרן בפסטיבל ונציה וזכה לתגובות חיוביות, הסרט הזה עושה רושם של דרמה אפקטיבית עם משהו להגיד על חינוך ועל האלימות המסוכנת החבויה בדינמיקה קבוצתית. בבית ספר בסלובניה המורה פורשת לחופשת לידה, והמורה המחליף הוא המורה לגרמנית. היא הסתדרה עם הכיתה יפה, אבל המורה החדש דוגל במשמעת. תלמידה שפונה אליו באופן פרטי יוצאת מהמשרד שלו בוכיה. לא עובר הרבה זמן, והיא נמצאת מתה. היא התאבדה. וכל הזעם של הכיתה מופנה כלפי המורה החדש. אני לא בטוח שהבחירה במורה לגרמנית דווקא היא חכמה (זה נראה סטריאוטיפי מדי. גרמני=משמעת), אבל מכל אספקט אחר, על פניו יש כאן דיון מעניין על שיטות חינוך, ועל הנוער בימינו. בסלובניה, אבל אני מעריך שגם בכל מקום אחר בעולם. לא מוציא מכלל אפשרות שהסרט הזה יגיע רחוק באוסקר. סוג של סוס שחור, אולי.

לבנון – גאדי. בימוי: אמין דורה

אני מניח ששיקולים פוליטיים מנעו מהלבנונים לבחור ב"פיגוע" כסרט המייצג שלהם באוסקר. עם כל הבאז סביבו (והעובדה שהוא לא סרט רע בכלל. ראיתי אותו בפסטיבל ירושלים) אני משוכנע שהלבנונים היו מועמדים לאוסקר. אבל סרט לבנוני שמתרחש בתל אביב ולא עושה מהישראלים דמונים (אולי רק קצת גזענים) לא בא בחשבון. אז הם בחרו משהו אחר.

והמשהו הזה דווקא נראה אחלה סרט. גם חביב, גם משעשע, גם מרגש. סיפור על משפחה. על בחור צעיר, מורה למוסיקה בעיירה נידחת, שנכנע ללחץ הסביבה ומתחתן. אח"כ הוא נכנע ללחץ הסביבה ומביא ילדים. בהתחלה זו בת. בלחץ הסביבה הוא מנסה שוב, ושוב זו בת. בלחץ הסביבה הוא מנסה בשלישית, והפעם זה בן. אבל ילד עם צרכים מיוחדים (פלפלים צהובים תוצרת לבנון?). כל האמנות הטפלות ביחס לילדים שכאלו שוב מרימות ראש, כולל האמונה שילד שכזה הוא סוג של קוסם, אדם עם כוחות מיוחדים (סצינת הסטירה בטריילר), אבל בתוך כל זה צריכה המשפחה למצוא זמן לגדל את הילד הזה.

נשמע ונראה כמו סרט שהייתי רוצה לראות. מבחינת אוסקר, פשוט נראה לי שהסרט הזה חדש מדי, והוא חסר באז. ולכן לא נראה לי שהוא יגיע למשהו באוסקר.

פרו – המנקה. בימוי: אדריאן סאבא

המנקה הוא גבר, לא אשה. והוא מנקה של זירות רצח. מטפל בגופות ומחטא את זירות הפשע לאחר שהגופות נלקחו לחדר המתים. על רקע מגיפה מסתורית שתוקפת את לימה, בירת פרו, באחת מזירות הפשע המנקה מוצא ילד נטוש בן 8. ועכשיו הוא, אדם בודד בעל אחת העבודות הכי לא נחמדות בעולם, פתאום הוא צריך לטפל בילד. או שהילד צריך לטפל בו. נשמע ונראה כמו סרט קלישאי. לא רע, אבל לא מי יודע מה מעניין. ולא ממש נראה לי שזה מה שיזיז לאקדמיה האמריקאית.

ארגנטינה – ואקולדה. בימוי: לוסיה פואנסו

ארגנטינה, 1960. משפחה נוסעת אל המרחבים המדבריים של פטגוניה במטרה להשתקע שם. בדרך הם אוספים טרמפיסט, גבר ממוצא גרמני. האיש מתגלה כאדם נחמד וכריזמטי. הוא הופך ל(כמעט) חלק מהמשפחה. בת ה-12 סובלת מהתפתחות מאוחרת, דבר שגורם לילדים בבית הספר לצחוק עליה. הגרמני, שמציג עצמו כרופא, מבקש לבדוק אותה ולנסות תרופות. האם (בגילומה של נטליה אוריירו) נכנסת להריון עם תאומים, וגם כאן נכנס הרופא הגרמני לפעולה. מה שהמשפחה אינה יודעת הוא שאותו רופא גרמני חביב ושוחר טוב הוא בעצם אחת המפלצות הכי מעוותות שאי פעם לבשו צורת אדם והילכו על כדור הארץ. הרופא הגרמני החביב הזה הוא ד"ר יוזף מנגלה.

לוסיה פואנסו משכה את תשומת הלב לפני כמה שנים עם XXY, דרמת זהות מינית מעניינת. עכשיו היא חוזרת עם סרט שמבוסס על ספר שהיא עצמה כתבה. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן, וכמו סירטה הקודם, זכה לתגובות חמימות, אם כי לא מתלהבות. הסרט קצת נעלם מהרדאר מאז, ולא נראה לי שהוא יצליח לעלות מחדש על המפה דווקא באוסקר. להבנתי, פואנסו מביימת בשקט, ללא פאניקה, ללא דרמה גדולה, גם כשזו נדרשת. והמינוריות הזו כנראה תהיה בעוכריה.

ישראל – בית לחם. בימוי: יובל אדלר

זה אחד הסרטים הכי חמים עכשיו בשוק. היח"צנות שלו הכניסה אותו לאט ובסבלנות (ובאפקטיביות) לתודעה, והוא מעורר תגובות חיוביות. הסרט פתח ממש השבוע בארץ, וההתחלה שלו מבטיחה. הוא ממלא אולמות. הנוכחות שלו בפסטיבלים ארציים ובינלאומיים, כולל בפסטיבל ונציה החשוב, ובפסטיבל טלורייד הסופר בררן, בתוספת העובדה שמדובר על סרט פשוט טוב (ופוליטי. זה לא מזיק) – הכל מצטבר לסרט עם סיכוי גדול להגיע למועמדות.

ליטא – שיחות על נושאים רציניים. בימוי: גידרה בינוריוטה

אחד מאותם סרטים שהייתי שמח לפגוש בהם בפסטיבל קולנוע, אבל שאין לו שום סיכוי באוסקר. מדובר בכלל בסרט דוקומנטרי לא ארוך (65 דקות) ומאוד מינימליסטי. בעצם יש בו סדרה של ראשים מדברים. והראשים האלו שייכים לילדים. הבמאית שואלת את הילדים שאלות שברומו של עולם ("את מאמינה באלהים?", "אם היית צריכה לצייר גירושין, מה היית מציירת?", ועוד כהנה וכהנה), והילדים, בהיותם ילדים, עונים תשובות שלא תמיד צפינו אותן (על השאלה השניה, על הגירושין, הילדה עונה :"גירושין של ההורים שלי, או בכלל?"). זה נשמע ונראה מעניין, והבחירה לא להיעזר בעזרים חיצוניים (ללא אפקטים, ללא יציאה מהחדר הזה בכלל) דוקא מעניינת, אבל לסרט כל כך קטן, ודוקומנטרי, אין סיכוי באוסקר.

קמבודיה – התמונה החסרה. בימוי: ריתי פאן

מאותם סרטים שנדמה לי שהם יותר חשובים מאשר באמת סרטים טובים. עם פרסים באמתחתו מפסטיבל קאן האחרון (וגם מפסטיבל ירושלים), הסרט הזה הוא לכאורה סרט על זכרון המלחמה האישי של במאי הסרט שהוא גם סרט פוליטי. אבל נדמה לי שהפיוטיות שבו משתלטת על התוכן, וכמו שתוכלו לראות בטריילר, אני לא בדיוק מבין מה הוא רוצה. הוא אומר שהוא מחפש תמונה שתנציח את החיים תחת שלטון החמר-רוז' בקמבודיה בשנות ה-70, ומכיוון שהוא לא מוצא תמונה שכזו, הוא יוצר אחת בעצמו. בסוג-של סרט דוקומנטרי בסוג-של אנימציית פלסטלינה, ריתי פאן משחזר רגעים מחייו תחת הדיקטטורה, ומלווה אותה בקריינות שאני לא בדיוק מבין. זה אולי מרשים טכנית, אבל להרגשתי זה סרט שדורש הרבה סבלנות, ואני לא בטוח שלחברי האקדמיה האמריקאית יהיו מספיק עצבים בשביל הסרט הזה.

מצרים – חורף המריבה. בימויף איברהים אל בטוט

לא הרבה סרטים יוצאים ממצרים אל העולם. עד לפני כמה שנים כולם היו בעיניי אותו דבר (והאמת שהסרט המצרי האחרון שראיתי היה בכלל "כלת הים" של קרן ידעיה. ולפניו היה את "ביקור התזמורת" של ערן קולירין. ולפניו…מי זוכר?). מאז החלפת השלטון שם נדמה שכל הסרטים שכבר כן יוצאים משם מדברים בדיוק על זה: על המהפכה. אז הנה עוד אחד. בניגוד לסרטים שהגיעו עד עכשיו ממצרים ונגעו למהפכה, נדמה ש"חורף המריבה" נראה הרבה יותר מושקע, עם הרבה יותר מחשבה קולנועית. עם חשיבה תסריטאית על שילוב של שלושה סיפורים על שלוש דמויות שונות (פעיל פוליטי, עיתונאית, וקצין בטחון ממשלתי) כשהמהפכה ברקע. קראתי תקצירים של הסרט הזה בכמה מקורות (כולל באתר הרשמי של הסרט), ובכולם לא נאמר מה הסיפור של הדמויות בעצם, ולכן אני מקבל את הרושם שמדובר יותר באמביציה לעשות משהו בעל משמעות מאשר סרט שבאמת מקיים את ההבטחה שלו. לכן אני חושב שהסרט לא ימשיך הלאה באוסקר.

אירן – העבר. בימוי: אסגאר פארהאדי

אחרי שצרפת דילגה על הסרט הזה, אירן קפצה על ההזדמנות, והנה מגיעה עוד מועמדות, ואולי אפילו עוד זכיה. "העבר" של זוכה האוסקר לפני שנתיים, אסגאר פארהאדי ("פרידה") הוקרן בפסטיבל קאן, וזכה לשבחים רבים מהביקורות העולמיות. ברניס בז'ו (שמאוד ריגשה אותי ב"ארטיסט", שעליו גם היתה מועמדת לאוסקר) זכתה בפרס השחקנית בקאן. גם טאהר רחים ("נביא") כאן. ואסגאר פארהאדי כבר הוכיח ב"פרידה" את היכולות הדרמטיות שלו (וגם אם יצאתי קצת מסויג מסרטו הקודם זוכה האוסקר, גם אני לא יכול להתכחש לעובדה שהיו בו כמה וכמה רגעים מאוד מרגשים.

גם ב"העבר", כמו בסרטו הקודם, יש דיון בבני זוג העומדים בפני גירושין. גיבורת הסרט הצרפתיה חיה בנפרד מבעלה האירני. כעת, כשפגשה בחור חדש, בעלה האירני חוזר לצרפת לטפל בעניינים הרשמיים של הפרידה. והסודות והשקרים, בהם, כמו ב"פרידה", אף אחד לא באמת אשם, הכל יוצא החוצה. בתי קולנוע "לב" מבטיחים באתר שלהם שהם יפיצו את הסרט בפברואר. זה יהיה בול בזמן להילולת האוסקר שהסרט הזה עוד יעבור. נראה לי כמו סרט בטוח בפנים.

אסטוניה – שטח פתוח. בלדה על אישור העולם. בימוי: וויקו אונפו

לא הבנתי כלום. חברתו של סופר צעיר נכנסת להריון. זה המצב בסרט. וכל שאר הדברים שקראתי בתקציר – פילוסופיות. מה הוא יעשה עכשיו? איך הוא יחיה בשגרה מייאשת? איך הוא יחיה כשכל השאיפות הקרייריסטיות יקבלו עדיפות משנית? ועוד כהנה וכהנה שאלות שהן יותר שאלות ברומו של עולם, אבל לא ממש מסבירות איך הן מתבטאות בסרט מבחינה קולנועית. וגם הטיזר הטריילר בלינק נראה יותר כמו וידאו-קליפ, ולא כמו קטעים מסרט עם איזשהו חוט מחבר. לא הבנתי כלום. ואני מניח שגם האקדמיה האמריקאית לא תבין.

קזחסטן – הזקן. בימוי: ארמק טורסונוב

(אזהרה ללוחצים על הלינק: זהירות, תמונות קשות)

קזחסטן שולחת לאוסקר עיבוד מודרני של "הזקן והים" של ארנסט המינגווי. איש מבוגר, ביתו, ונכדו, חיים בערבות הגדולות והמושלגות של שום דבר של קזחסטן. וזהו, פחות או יותר. תיאור חייהם, החינוך של האב לביתו והלאה לנכד – זהו הסרט. מהטריילר (הדובר קזחית ומדובב לרוסי. מצטער, זה מה שמצאתי) ניתן להבין שמדובר בסרט מושקע מאוד, אבל גם אכזרי מאוד. ועם הסיפור המאוד חופשי, נראה לי שהאקדמיה האמריקאית תדלג על הקזחים.

פלסטין – עומאר. בימוי: האני אבו אסאד

אז מה? זה ישראל נגד אירן נגד פלסטין נגד סעודיה השנה באוסקר? גם לפלסטין יש השנה סרט שחזק במירוץ. סרטו החדש של האני אבו אסאד כבר הוקרן בפסטיבל קאן האחרון וזכה בפרס, והביקורות עליו היו מעולות. אחרי ש"גן עדן עכשיו" (המצוין) היה מועמד לאוסקר לפני 7 שנים, אבו אסאד נעלם בגלגלי השיניים של המכונה ההוליוודית. רק עכשיו הוא מצא את קולו שוב, בסרט שנראה מושקע יותר, אבל עם אותו מנוע דרמטי. עומאר, גיבור הסרט, חייב לסכן את חייו על בסיס יומיומי ולטפס על גדר ההפרדה כדי להיפגש עם חבריו. הוא גם מאוהב באחותו של אחד מהם, והם מתכננים להינשא בעתיד (אבל האח לא יודע). כאשר הם הורגים חייל צה"ל, קצין החקירות הצה"לי שם את ידו על עומאר, ומנצל את אהבתו לאחותו של חברו כדי ללחוץ עליו לשתף פעולה.

בניגוד ל"גן עדן עכשיו", שהציג מפה רב שכבתית של הסכסוך, נדמה ש"עומאר" הוא חד צדדי, ואולי אפילו תומך במאבק מזוין ובדמוניזציה מוחלטת של הישראלים. זה אולי יכול לפגוע בסיכוייו באוסקר. ומצד שני, הסרט זוכה לתשובוחות כל כך גדולות, עד שאולי לא הכל שחור ולבן בסרט. וגם הוא נראה לי בטוח בפנים.

זהו. עד כאן 14 המדינות שנוספו לרשימה מאז יום חמישי. אני מעריך שיהיו עוד תוספת אחת או שתיים לרשימה, ואני מעריך שיהיה עוד שינוי אחד או שניים הנובעים מעניינים תקנוניים. אבל 67 הסרטים שפורטו במקבצים האלו הם, פחות או יותר, הרשימה. ומתוכה יש הרבה מאוד עם סיכוים טובים. כלאחר יד אני יכול לסמן את: בלגיה, צ'ילה, הונגריה, אירן, ישראל, פלסטין, רומניה, ואת סעודיה כמדינות ששלחו סרטים עם פרופיל גבוה, ושסיכוייהם להגיע לאוסקר גובהים. וכבר מדובר ב-8 מדינות. בשורט-ליסט יש מקום ל-9. מי ישתחל פנימה? מי מה'בטוחים' יפול החוצה?

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2014: מקבץ שישי

  1. דנמרק – לא מסכים, לדעתי אחד הפייבורטים… אחד הסיבות לכך, ששתי הוועדות יכולות בקלות לבחור בו. אבל נראה…

    איטליה – ואני נהנתי מכל דקה… אם כי מסכים לגבי האוסקר (או שאולי הוועדה המורחבת תכניס אותו לרשימה?)

    קמבודיה – אחד הסרטים המרשימים שראיתי בירושלים השנה… אכן סרט קשה לצפייה ודורש הרבה סבלנות. אני לא רואה אותו מדברג פנימה דרך הוועדה הגדולה, אבל יכול להיות סוס שחור (אבל מאוד שחור) אצל הוועדה המיוחדת.

    מיצרים – למה לזלזל? לפניי המהפכה היו שם כמה סרטים בכלל לא רעים (הייתי אומר אפילו מצוינים): "678" (על הטרדה מינית בתחבורה ציבורית) ו"Asmaa" (על מלחמה של אישה נושאת איידס לקבל טיפול רפואי)… כדי לבדוק!

    אירן – אכן כך… אם הוא לא ייפסל… לדעתי הוא נמצא בדיוק על סף (1/3 מהצוות צריכים להיות אירנים או משהו בסגנון ואני ממש לא בטוח שזה המצב).

    קזחסטן – ראשית, אין שום קשר (אם כו, אז מאוד-מאוד חופשי) בין "הזקן והים" ובין "הזקן". שנית, סרט מאוד מרשים. ודבר שלישי, סרטו הקודם ארמק טורסונוב, "קלין" (ללא דיאלוגים), לפני 4 שנים כבר הגיע לרשימת ה9.

    פלסטין – ראיתי את הסרט בירושלים המזרחית… אכן סרט לא רע (אבו אסאד יודע את העבודה ואדם באקרי ירש קישורי משחק מאביו), אבל אם לא מעט חורים בסיפור, לתחושתי חלקם נעשו בכוונה כדי להשחיר את המצב האמיתי… כמו "בית-לחם", גם סצנת סיום של "עומאר" עוצרת נשימה… אה, וגם, או שלא הבנתי נכון או שאבו אסאד משווה את הישראלים לקופים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s