המשרת: שחור בחלום לבן

בימים אלו ארה"ב עוברת משבר כלכלי-פוליטי כבד. כל מוסדות השלטון שלה מושבתים מכיוון שהמפלגה הרפובליקנית השמרנית חוסמת בגופה ממש את אישור תכנית הבריאות של הנשיא, ברק אובמה. הפעם זאת ממש מלחמה פוליטית לחיים ולמוות (פוליטי). ובבסיס של המלחמה הזו נמצא הפלג הכי קיצוני של המפלגה הרפובליקאית, אלו המתקראים "מסיבת התה של בוסטון". אלו שמאמינים באמריקה דתית, שמרנית, וגם, כן, לבנה. אלו שגם היום, 5 שנים לאחר שהנשיא השחור הראשון נבחר להנהיג את העם החופשי, אלו שלא מסוגלים לעכל אדם שחור בבית הלבן. והמלחמה הזו מגיעה גם משם, מהמקום המאוד עמוק הזה.

ובשבועות האחרונים, הסרט הכי מצליח בארה"ב הוא "המשרת", אפוס הסטורי של תולדות ותלאות השחורים בארה"ב של המאה ה-20. כל כך הרבה נמצא עכשיו על כף המאזניים בארה"ב. זה לא רק תכנית הבריאות של ברק אובמה. זו היכולת האמיתית של הרוב החופשי להנהיג, להזיז את אמריקה קדימה. להזיז את העולם קדימה. ובאקלים כזה, של נסיון לפיוס מול לוחמנות רפובליקאית, מגיע הסרט הזה של לי דניאלס, ובאופן רדיקלי ובלתי מתפשר זועק בגרון ניחר: רק מאבק מזוין! רק מאבק אלים! ברק אובמה אולי ניצח בבחירות, אבל המלחמה לא נגמרה! צריך להמשיך ולעלות על בריקדות עד שהאדם הלבן יבין.

כדרמה, "המשרת" הוא סרט די צולע. הדמויות המרכזיות, עם כל הסימפטיה שיש לי לשחקנים המבצעים אותן, הדמויות יוצאות קרטוניות. הן יותר פונקציות של דמויות מאשר אנשים חיים. המשרת משם הסרט הוא המייצג של הגישה התבוסתנית. הוא הקצה המפויס, הכנוע. והבן שלו הוא המיליטנט. הבועט וצורח ומפגין ולא נרתע מהכוח הלבן. ובין שני הקצוות הקיצוניים האלו מתנהל הסרט. כל מהלך עלילתי, כל נקודה הסטורית בקו החיים של ארה"ב במאה ה-20 נראה דרך הפריזמה של מצב השחורים. ולא רק שמדובר בפריזמה צרה מדי, מדובר גם בסרט שתומך באופן כל כך בולט במאבק, עד שכל סיכוי לדיון אינטלגנטי נעדר ממנו.

פורסט ווייטקאר הוא המשרת. שחור בעולם לבן.

פורסט ווייטקאר הוא המשרת. שחור בעולם לבן.

ל"משרת" חסרה אמביוולנטיות. בכל נקודה ונקודה בסרט ברור לחלוטין מהי דעתו של הבמאי בנושא. וגם אם לרגע הוא חוכך בדעתו, תוך שניות הוא חוזר חזרה לנחרצות שבה הוא קובע שהמאבק הוא הדרך הנכונה. גם אם מרטין לותר קינג, למשל, טוען באוזני הבן שאביו, המשרת, דווקא פועל בצורה הנכונה, החתרנית, ודווקא בצייתנותו מראה ללבנים את האופי השחור, זה שלא נשבר, מיד אחרי אותה סצינה, אבל ממש מיד אחריה, מגיעה ההודעה על הירצחו של קינג. וגם אם הלבנים, למשל, חולקים כבוד למשרת השחור, ומזמינים אותו לארוחה רשמית כאורח, ולא כמשרת, מיד, אבל מיד לאחר מכן, אני למדים שמדובר במס שפתיים של הלבנים. לא באמת בנסיון לכפר על היחס של הלבנים לשחורים במשך כל כך הרבה שנים.

וכך כל הסרט. כל אספקט במלחמת הדורות הזו בין האב לבן מואר רק דרך הפריזמה הזו, של הגישה למאבק השחורים. וזה הופך את הסרט לשטחי למדי. יותר מכך, הסגנון של הסרט כאילו לא מתאים את עצמו לנושא. לסרט שטוען כל כך בבהירות בעד מאבק כוחני מגיע גם סגנון כוחני, אבל לי דניאלס משתמש בסרט שלו בסגנון קלאסי, עם תנועות מצלמה מדודות ורכות, תאורה חמה, ומוסיקה שמגיעה מלמטה כאילו כדי לגרום לנו להתרגש בדיוק במקומות הנכונים. יש משהו מאוד מניפולטיבי ב"משרת" דווקא בגלל שהוא מנסה לרכך אותנו, לגרום לנו להתרגש מדרמת אב בן, ואם לדרמה הזו היו יותר רבדים, גישה יותר אמביוולטית, אז המניפולציה הזו היתה עובדת. אבל השטחיות של הסרט הזה זועקת לשמיים.

ומצד שני, אין לבטל לגמרי את מה שהסרט הזה עושה. בעולם שמבקש ריפוי, איחוי, החלמה, בעולם שחוגג בחירת נשיא שחור, בא הסרט הזה ואומר אמירה רדיקלית. אין לנוח על זרי הדפנה. אין לחגוג יותר מדי את בחירת הנשיא השחור הראשון. צריך להמשיך ולהילחם כדי שההישג הזה אכן יהיה יותר מאשר הצהרתי. כדי שהוא באמת ישנה. כדי שההצהרה "כן אנחנו יכולים" אכן תעבור מן הכוח אל הפועל. והמלחמה הפוליטית הניטשת היום בממשל האמריקאי, בציבוריות האמריקאית, היא נקודת רתיחה בולטת במיוחד שבה סרט שכזה, המשקף נקודה עמוקה מאוד בחיים האמריקאים, סרט כזה זוכה להצלחה גדולה.

"המשרת" הוא סרט אמריקאי שנעשה לקהל אמריקאי. אני, כישראלי, מרגיש שהאמור בו פחות נוגע לי. יש בו אמירות ספיציפיות לאמריקאים, והאנלוגיות שבוודאי ניתן לגזור ממנו לישראל רחוקות מדי. אז אני מרגיש מרוחק ממנו. אני אמנם מתרשם מהמקצועיות הקולנועית שלו, ומחוסר הפשרה שלו באמירה של משהו שנדמה לי רדיקלי, אבל אני גם מביט בו בהשתוממות. "המשרת" הוא בעיניי קולנוע שטחי ולא מספק, גם אם אני מבין את הקהל האמריקאי שרץ לקופות לראות את הסרט הזה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s