דון ג'ון: מה הסיפור שלך, גבר?

סרט הבכורה כבמאי של ג'וזף גורדון לוויט, שחקן סימפטי בעיניי. אני מסוקרן.

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל סאנדאנס בתחילת השנה וזכה לתגובות מעורבות, אבל לאחרונה יצא למסכים בארה"ב ובסך הכל זכה לקבלת פנים נעימה. אני עדיין מסוקרן.

"דון ג'ון" יצא למסכים בסופ"ש האחרון גם בישראל. סיפקתי את סקרנותי.

ואחרי ככלות הכל, מדובר במוצר שטחי וחסר ערך. לא משהו איום ונורא. סתם סרט. ג'וזף גורדון לוויט הוא אחלה שחקן, ואני עוקב אחרי הקריירה שלו כבר לא מעט שנים. אבל בתור במאי יש לו עוד כברת דרך ארוכה ללכת.

"דון ג'ון" הוא סרט על, ובכן, דון ג'ון, בחור צעיר המכור לפורנו אינטרנטי. הוא דון ז'ואן, תופס לעצמו לא מעט בחורות מזדמנות, אבל הפורנו האינטרנטי הוא הסקס הכי טוב שיש לו. ואז הוא מתאהב באחת הבחורות. אבל עדיין לא מפסיק עם הפורנו. וזה מתנגש.

לכאורה, אחלה נושא לסרט. למעשה, גורדון לוויט טועה לחשוב שמכיוון שהוא החליט לטפל בנושא בצורה הומוריסטית, אז הכל צריך להפוך לקריקטורה אחת גדולה. אני לא יכול לסמפט אף דמות אחת בסרט. אני לא יכול להאמין לחלק גדול מהסיטואציות בסרט. הבמאי החליט לביים חלק גדול מהסרט לצלילי המוסיקה הקצבית. במקום לביים ולערוך, ואח"כ להוסיף את המוסיקה, הוא קודם שם את המוסיקה על הטיים-ליין של מכשיר העריכה, ואז הוסיף את התמונות. זה נראה כמו רצף וידאו-קליפים. כמו צפייה ב MTV. אני ראיתי וידאו קליפים לשירים של שלוש דקות יותר מרגשים מהסרט הזה. אין כאן פיתוח דמויות. אין כאן התעכבות על סיטואציות. הכל כאן קצר, מיידי, סטריאוטיפי.

הסצינות אצל המשפחה קקופוניות. תוך שניות הן מגיעות לטונים בלתי אפשריים. כולם צועקים שם כל הזמן. האבא (טוני דנצה. משתדל, אבל לא יכול לטון הבימוי) רק מתעניין בפוטבול. וצועק כל הזמן. האמא מתעניינת רק במשפחה. וצועקת. כל הזמן צועקת. והאחות לא אומרת כלום. שום דבר. רק מסתכלת כל הזמן בפלאפון שלה. וסותמת את הפה. ובסוף, כשהיא כבר אומרת משהו, סוף סוף, אני צריך להגיד משהו כמו :וואי, אז היא לא כזאת טיפשה כמו שחשבתי. היא יודעת את האמת. אז למה היא לא דיברה כל הסרט?

ככה.

הסצינות בחדר הכושר. גורדון לוויט, שגם משחק בתפקיד הראשי בסרט, מקפיד על מראהו הספורטיבי. כמו שהוא מחפיץ את הנשים בסרטי הפורנו, ובסצינות הדיסקוטק (הנשים שם הם ציונים. מספרים. לא בנות אדם), כך הוא מחפיץ את עצמו. הוא מקפיד להציג את שריריו, את גבריותו, את סקסיותו, את המצ'ואיזם שלו (ויש לו גם מכונית לשם זה. והוא גם צועק ומקלל תוך כדי שהוא נוהג. גבר גבר).

והסצינות בכנסיה תמיד חתוכות בקצב שכזה שהן לא יכולות להיות ולו לרגע הרגע האמיתי של אדם עם עצמו. זה לא עובד.

גם סקרלט ג'והנסון עושה כאן קריקטורה של אשה לא אמיתית. היא כמו שפנפנת פלייבוי. משהו לא אמיתי. משהו שמשחק עם הגבר, נותן לא נותן, אבל הכל סובב סביב הסקס. היא תיתן לו רק כשתרצה. והמשפחה. והחברים. היא רוצה את כולם. כתנאי לסקס.  אבל אין לה ממש חיים. היא רק מכשיר דרכו הגבר רואה את החיים.

אבל לא הכל רע בסרט הזה. יש נקודת אור לא קטנה כאן, וקוראים לה ג'וליאן מור.

ג'וליאן מור וג'וזף גורדון לוויט ב"דון ג'ון".

ג'וליאן מור וג'וזף גורדון לוויט ב"דון ג'ון".

היא, השחקנית הותיקה והמשובחת הזו, שבה ומראה איזה שחקנית נפלאה היא. הדמות שלה נכנסת לאט לסיפור. בהתחלה היא סתם אשה מעצבנת ונודניקית. אבל בהדרגה היא נכנסת לסרט, נכנסת לנשמה, ובכל השלבים האלו היא שומרת על ארשת טבעית, על טון שקט. היא אומרת האמת. היא מכריחה את דון ג'ון להסתכל על החיים שלו, על עצמו, ולא לשקר.

אבל היא גם המראה של כל הדברים הלא טובים בסרט הזה. בסצינת הסקס שלהם, למשל, ניתן לראות את דון ג'ון מתאמץ מאוד. מור שומרת על שקט פנימי. התעלות יכולה לבוא גם מבפנים. לא צריך להתאמץ להראות אותה. יש לה, לג'וליאן מור, הרבה קילומטראז' על המסכים, והיא יכולה ללמד את גורדון לוויט דבר או שניים על משחק בקולנוע. גם הצילום של אותה סצינה קטוע, מחליף זוויות, ורועד. במקום לצלם בשוט אחד מתמשך, להאריך את הרגע (וזו סצינה חשובה), גורדון לוויט ממשיך לביים כאילו זה קליפ מוסיקלי.

נכון, זו אמורה להיות קומדיה. אבל עם עוגנים דרמטיים. כקומדיה אין לה כמעט פאנצ'ים. יש אוירה קלילה ומחויכת, אבל גם שובניסטית. כדרמה אין לה יכולת לרגש, כי כל הדמויות קרטוניות, חד מימדיות. מלבד אותה ג'וליאן מור (אותה ניתן לראות אצלנו בימים אלו על המסכים גם בדרמה המאוד מרגשת "בעיניים של מייזי". גם שם היא מצוינת).

אז כן, זה היה יכול להיות סרט קליל ועם זאת מרגש. במקום זה "דון ג'ון" לא הצליח לגעת בי, או להצחיק אותי. מלבד אותם רגעים בהם ג'וליאן מור מופיעה על המסך. נו, שוין. גם זה משהו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “דון ג'ון: מה הסיפור שלך, גבר?

  1. לפעמים אני חושבת שהוא היה צריך לסיים ב"מפגשים מהסוג האישי",
    אבל אז נזכרת במשחק שלו ב"50/50" וחוזרת בי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s