שבוע קולנוע סרבי: אהבה ופשעים אחרים

לקח לי זמן להסתנכרן לסרט הזה. כמעט חצי שעה ישבתי באולם ולא כל כך הבנתי מה הבמאי הזה רוצה ממני. יש משהו בטון של הסרט שהרגיש לי לא ברור. משהו שמצד אחד מצחיק כאילו בלי כוונה, ומצד שני, יש בו פטאליות, הליכה על הקצה. ללא כל קונטקסט, הסצינה שבה בת ה-14 עולה על הגג ומאיימת להתאבד, ופתאום מתחילה לשיר את "בסמה מוצ'ו", הסצינה הזו שמגיעה בדקות הראשונות של הסרט נראתה לי תמהונית במיוחד.

ובכלל, "בסמה מוצ'ו", השיר, חוזר אין ספור פעמים בסרט. "נשקיני, נשקיני הרבה. כאילו הלילה הזה הוא הלילה האחרון". ואכן "אהבה ופשעים אחרים" עוקב אחרי יומה האחרון של אישה לפני שהיא עוזבת. עוזבת את החיים שלה. עוזבת את בן זוגה המאפיונר. עוזבת את ביתו הסהרורית (זו שרצתה להתאבד בהתחלה). עוזבת את עוזרו של בן זוגה, בחור צעיר שמאוהב בה זה שנים. עוזבת את כל החיים האפורים האלו, אל אופק אחר. אבל האם היא באמת יכולה לעזוב? האם היא באמת תנשק אותו כאילו זו הפעם האחרונה?

should I stay or should I go. מתוך "אהבה ופשעים אחרים".

should I stay or should I go . מתוך "אהבה ופשעים אחרים".

יש כמה דברים לא פתורים בסרט. לא ממש ברור מה הסיפור של הילדה הזו. ולמה בת הזוג ה להמשיך לקרוא